סיפור חיים - סיפורו של אשר קלר

בקומה הרביעית של הבניין מספר שעות, רועד מפחד. לבסוף, השארתי שם את הסל והגעתי עם העגלה למרתף. המשפחה שלי הייתה כבר שם והשמחה גדולה! רופא המשפחה, שהיה אסיר תודה על שהצלנו את בתו, טיפל שם בחולי הדיזנטריה ששכבו בחוץ וצרף גם אותנו לחולים. אנשי האס.אס. שהגיעו לשם לקחו את כל היהודים שהגיעו למרתף, ואלינו לא העזו להתקרב ...יצאתי להביא את הסל שהשארתי מאחור, לאחר שאימא הבהירה לי שהיה בתוכו אווז צלוי!" אשר מספר שהם לא בחלו בדבר כדי לשרוד, כולל שוד חנויות שהופצצו ע"י הרוסים. כך הוא השיג שק אורז, אבקת ביצים וסוכר. מראה הגוויות השרועות בשלג חרוט בזיכרונו. לאחר שהות קצרה במרתף מצא אשר דרך להגיע לביתם שהיה במרחק כ- 3 ק"מ מהמרתף. הדרך לבית הייתה רצופה בשורות של מקלעים וחיילים רוסים משני צדי הרחוב. הם מצאו את הבית ריק וכל חפציו נשדדו. המשפחה של אשר חזרה לבית ריק וללא מים. אשר ואווה לקחו שלושה דליים והחלו לחפש מים, לפתע ראו רוסי פותח מרתף. במעקב אחריו גילה אשר אוצר יקר ערך! חביות עראק. הם הצליחו למלא צנצנות ודליים בעראק היקר, וסחרו תמורתו במזון. הרוסים השיכורים הציתו אח"כ את המרתף, על הליקר והיין שהיו בו. מי השתייה שלהם היו שלג שנמס... הם מצאו גם סל מלא חוטי תפירה בכל הצבעים ותמורתו השיגה המשפחה שמן ועוף. גמלה בלבו של אשר ההחלטה לצאת מהונגריה. אשר הצליח לאסוף סכום יפה של מארקים גרמניים ממכירת בשר ועופות לגויים )רק הגויים קנו בשר לא כשר(. מצוידים בכסף ובמזוודה גדושת סיגריות, החליטו אשר וחברו בנצי לנסות להגיע לא"י. הם עלו לקרון פחמים, שיחדו את נהג הקטר בסכום יפה, אך לאחר הלשנה הם נתפסו, והכסף ירד לטמיון. הם חזרו לבודפסט. השיגו כאלף שעונים ובזהירות יצאו השניים שוב לדרך, כשהם חוצים בלילה את הגבול לאוסטריה. הם הגיעו למחנה יודנברג האמריקאי, שהיה תחת חסות אונר"א. האמריקאים סיפקו להם אוכל. במחנה התקבלה החלטה שעוברים לאיטליה בדרך לארץ ישראל. בנצי ואשר החליטו להיפרד מההורים. אביו העניק לו שעון והציע שימכור אותו "אם תזדקק לכסף"... "יצאנו מהמחנה לכיוון הונגריה. את השעון שאבי נתן לי החבאתי בכיכר לחם ואת החגורה של השעון בכיס. הרוסים תפסו אותנו וגילו את החגורה והשעון הלך בעקבותיה...הופשטנו ונשלחנו ליער.

6