סיפור חיים - סיפורו של אשר קלר
חזרתי לבד לבית המשפחה בבודפסט וחברתי לתנועת 'השומר הצעיר' ואח"כ גם לבית"ר, בהמתנה לעליה לארץ. אחי דב, שהצטרף אלי, הכיר את אשתו לעתיד בתנועת הנוער, ושבועיים אח"כ הם נישאו. מצאתי סרטיפקט במשרדי בית"ר – טופס ריק על אחד השולחנות, הדפסנו כמאה עותקים תמורת השעון של אחי. את חותמת הגומי למסמך הכנו מגומי עקב הנעליים, הוספנו את שמותינו והאזרחות 'צרפתית'. גביתי כחמישה דולר עבור כל אישור. התקבצה קבוצה של
כחמישים איש. עברנו את הגבול בווינה. הצטרפו לקבוצה אחי דב ואשתו, אחותי אווה ואגנס, שתהפוך אח"כ לאשתי )דודתה של אגנס התקשתה לגדל את שתי אחייניותיה היתומות ובקשה שאצרף לקבוצה את אגנס בת ה- 16 (. יתר בני המשפחה שלי נותרו בבודפסט.
ציידנו את אחד מחברי הקבוצה, שידע רומנית, במאה קופסאות סיגריות במטרה לשחד את מי שצריך ועברנו את הגבול ברכבת. התחלקנו לקבוצות קטנות והתגנבנו לביה"ח רוטשילד בווינה. מאחר שבביה"ח התקבלו רק קבוצות שהגיעו דרך ארגון 'הבריחה'. חברנו לארגון בית"ר, למרות שלא הייתי איש בית"ר. נשארנו במקום כעשרה חודשים. באחת הנסיעות שלנו לבילוי בעיר ברכבת, כשאני שיכור, הצעתי לאגנס נישואים תוך 'איום' – 'אם את מסרבת אני קופץ מהקרון'...
שבועיים אח"כ נערכה במקום חתונה כדת וכדין."
7
Made with FlippingBook Online newsletter