סיפור חיים - סיפורו של אשר קלר

כשבועיים אחר החתונה פשטה המשטרה הצבאית על אנשי בית"ר והאשימה אותם בפשיזם. חפציהם נזרקו מהחלון והם הובלו ונכלאו בכלובי קרונות רכבת. )פרטיזנים שהיו גם הם כלואים הצליחו לפתוח את מנעולי הכלובים כדי שנוכל לנשום(. הרכבת המשיכה לזלצבורג, למחנה קמפמיל. הקבוצה עברה מספר מחנות עד שהגיעה למחנה צבאי מסודר בנייאה-אולם ם, גרמניה. מיטות אמריקאיות, מרפאה, מטבח. הקבוצה שהתה במקום כשלוש שנים, מ 1946 עד 1949 . "חיכינו לאישור עלייה לארץ. אגנס ואני התחלנו להשלים לימודים. אגנס סרגה סוודרים לחיילים, אני הכנתי פלקטים – שלטים מצוירים על בדים באידיש. בסך הכל שהו במחנה כאלפיים יהודים מפולין. אחותי לקחה אותי לרופא עיניים באולם ם. לראשונה נבדקו עיניי ע"י רופא עיניים. שילמנו לו בקופסת שימורים ולחם והאבחנה שלו הייתה קשה: 'לא ניתן לעשות דבר'.

ב- 1948 נולד בננו הבכור עמוס במנזר, כמאה ק"מ מהמחנה.

תעודת עולה של אשר ואגנס .

ב- 1949 קיבלנו, אני ואשתי ועמוס בן השנה, אישור עליה. מהמחנה הועברנו לצרפת למרסי, שם קיבלנו שמות ועלינו על 'טמפה פנמה' - ספינת דייגים קטנה, שהמנוע שלה שבק בלב ים. ההפלגה נמשכה 17 יום. הגענו לחיפה ביום גשום, שמיכה על ראשינו. קיבלו אותנו בנמל בכוס תה, חלווה ותפוז. הרגשנו שהגענו ל'גן עדן'. " המשפחה הגיעה למעברת שער עליה. אשר אילתר עריסה לעמוס משמיכה ובלירה שאביו שלח לו, קנה סבון לכבס את חיתולי הבן...

8