סיפור חיים - סיפורה של אילה לזר

מצבה האישי של האם לאה היה מסובך ועדין. מכיוון שגורלו של בעלה לא נתברר ולא היה מי שיוכל להעיד בוודאות על מותו, היא נחשבה לעגונה, אסורה לנישואין. ו אולם בשנת 1947 קיבלה האם כתב שחרור מעגינותה על סמך עדותו של רב העיירה יורדנוב, שניצל והכיר היטב את אביה של אילה. ה רב קבע כי הוא סמוך ובטוח שאילו היה האב, דב - בעריש, בחיים, היה מחפש את אשתו ואת ילדיו ללא לאות וחוזר אליהם.

"אף על פי כן", אומרת איילה "כל ילדותי ח י כיתי לאבא שיחזור..."

במהלך שנת 1948 נישאה אמה של אילה בשנית ליעקב גולדפינגר, גם הוא ניצול שואה שאיבד את אשתו ואחד מבניו. הוא נו תר עם שני בנים שהיו מבוגרים מאי

לה.

משפחת גולדפינגר, המשפחה החדשה של אילה (יעקב ובניו ברוך ויהושע)

בהשפעת החינוך שא ילה קיבלה במחנה ובתנועה הפצירה באמה ובבעלה לעלות לארץ ישראל ולא

הם הגיעו לארץ בתחילת 1949 , התי י שבו בתל אביב ועבדו

לארצות הברית כפי שאולי

תכננו.

להגר

קשה מאד לפרנסתם.

" בתל אביב קבלו אותנו קרובי משפחת אמי , משפחות גרוס ושיף , אשר עלו ארצה מפולין במהלך שנות השלושים . למרות שגרו בצפיפות , הם ארחו את אמי ואותי בשבועות הראשונים שלנו בארץ, עד שמשפחתי מצאה מגורים מתאים בתל אביב . חודשים אח"כ נהגתי להגיע ישר ה לביתם

מקום

מבית הספר, ל ארוחת צהריים ולהכנת שעורי בית.

תודתי למשפחת אמי, על האירוח חם ו ה למשפחתי , מעשה

התומך

שהקל מאד על קליטתנו."

משפחות גרוס ושיף מתל אביב, שעזרו ל בתקופה הראשונה

משפחה

בארץ

11