סיפור חיים - דרכי - סיפורה של טובה רובינוביץ'
בחיפושנו אחר מקום מחבוא חדש הגיעה לאוזנינו השמועה על הפרטיזנים הרוסים. שמענו שהם נמצאים בצדו השני של היער, מצוידים ומאורגנים היטב, ושאם נסתפח אליהם יגדלו סיכויי ההישרדות שלנו. הבעיה כעת הייתה שבכדי להגיע אליהם היה צורך לצלוח שני נהרות בשחייה. אני לא ידעתי לשחות.. בינתיים שהינו באזור בו שכנה חווה מבודדת, שבעליה היה אוקראיני שלא השתייך לצבא. בעל החווה חיפש בימים ההם פחחים בכדי שיוכלו לתקן את הגג, ממנו זלפו מים בחורף הקשה של אותה שנה. בקבוצת היהודים שלנו היו שני פחחים, ושמוליק אחי, שהתברך בכישורי ניווט ובחושים מחודדים ביותר, התנדב ללוות אותם מדי יום לעבודה אצל בעל החווה בתמורה למעט מזון. בכל פעם שיצא שמוליק ללוות את הפחחים לעבודה בחווה, צרף אליו כמה יהודים בכדי להבריחם מהיער. בכל פעם לקח עמו שמוליק קבוצת יהודים קטנה בכדי לא למשוך תשומת לב יתרה. באחד הימים חסר לנו מזון ונאלצנו לאכול קליפות של תפוחי אדמה שמצאנו. כולנו נתקפנו בקלקול קיבה נוראי, ובמשך כל הלילה שלשלנו וסבלנו כאבי בטן איומים. בבוקר, כשהגיע המועד בו היה צריך שמוליק לצאת וללוות את הפחחים כמדי יום לעבודתם בחווה, חש לא בטוב וביקש לנוח. עם זאת, שמוליק לא היה אדם שיתנער ממחויבותו בנקל, ולכן החליט לבסוף לצאת, כשהוא אומר שתהיה זו הפעם האחרונה שייצא עם הפחחים ועם יהודים נוספים משום שאינו מוכן להסתכן עוד. יהודים רבים מהקבוצה שלנו כבר הוברחו מהיער בזכותו של שמוליק. כמדי יום יצא שמוליק עם הפחחים ועם יהודים נוספים אל מחוץ ליער, כשבליבו ההחלטה שתהא זו הפעם האחרונה שייצא לפעילות ההצלה המסוכנת. בדרך חזרה מהחווה, נעצרו שמוליק ושני הפחחים שאיתו על ידי החיילים האוקראינים. שני הפחחים ברחו אולם אחד מהם נתפס. בשמוליק אחי ירו בו במקום.
36
Made with FlippingBook - Online catalogs