סיפור חיים - סיפורו של אפרים פישל ברנשטיין

¼¸¸¶ ǴøÀ »È ´Ç´Ã¸À ¾¸¸·È¿Ç° »È¸Ã ¼¸Çï

¸¿´Ç¸Á °¸É¿ ¸»· ³°Éº´ ³°¸ÈƳ

¶´ºÈ» ¯» ¼»´Á»´ Ç´ºµ» ¼Èȸ ¼²¯ »º»

É´¯´Ç ³¿¿ÁÇ É¸¸Ç¸Á ¼Á ²¶¸ ³¿¿ÁÇ Æ¸É´´³ ¶Çµ¯³ ¾Á½» ³É´½Á³ ¸»´Å¸¿ »È ¼³¸¸¶ ¸Ç´Ã¸À´ ¼¸¸È¸¯³ ¼³¸É´¿´Çº¸µ ²´Á¸É° °Ç ¹ÇÁ ¼¸¯°³ É´Ç´²³ ¾Á½»´ ¼½ÅÁ ¾Á½» ³¿¿ÁÇ ¸°È´É ³¯´È³ ÉÈÈ» ɸÇÀ´½³ ´¿É°´¶ ¼³ ³¯´È³ ¸»´Å¸¿ »È ¾´Çº¸µ³ Ç´½¸È´ ²´Á¸É³ ´ºµ ¯»´ ¸Å¯¿³ ÇǴų ¸ Á ´¶°·¿´ ´±Ç³¿È ³¯´È³ É´¿°Ç´Æ ¾´¸»¸½ ´Åǯ° ¸²´³¸³ ¼Á³ ɽ´ÆÉ É¯ É´¯Ç» ¯Å¸È É´Ç´²» ¼¸Çº´µ ÇÃÀ» ¹È½³ ·Æ¸´Çà ¯´³ ³µ ²´Á¸É ·Æ¸´Çà ´°´ ³¿¿ÁÇ É¸¸Ç¸Á° ¼¸¸ÉÇ°¶ ¼¸É´Ç¸È» ±¯³ ɽµ´¸° É¿È° Ç´¯» ǸÁ³ ¸°È´É ³¯´È ¸»´Å¸¿ º »È ¼¸¸¶ ¸Ç´Ã¸À ¼°´Ç ³¿¿ÁÇ ¸°È´É É´°²¿É½´ ¼¸°²¿É½ ÉÅ´°Æ ¸ Á ÁÅ´°½ ·Æ¸´Çó ³µ °´È¶ ¼µ¸½» ¼Åǽ´ ¼¿½µ½ É´°Ç ´È¸²Æ³´ ´½ÉÇ¿È É´²´É ¼É¸¿Á¿È »Á É´¶ÃȽ³ ¸¿°´ ¼¸ÇƸ³ ³¯´È³ ¸»´Å¸¿ »º» ³²´É ɴǽ» ³¯´È³ ÉôÆɽ ¼¸¸È¸¯³ ¼º¸Ç´Ã¸À ɯ ²ÁÉ» ´¿¸É´¸¿Ã» ¹º° É´º´Çº³ É´»Æ ¯»³ É´¸´´¶³´ ¼¸ÈƳ É´¿´Çº¸µ³ ³°Ç³ ³ÁÆȳ³´ Ľ¯½³ »Á ¸É´º¸¯³ É´°²¿É½³ É´´Å» ³²´É ɴǸÀ½° ³ÁÅ´°È Ȳ´Æ ɺ¯»½ ¼²´Á¸É°´ ¼¸Ç´Ã¸À» ³°ÈƳ° ³°Ç ɴȸ±Ç°´

ɸ¸Ç¸Á »È ³¶´´Ç³ ±¯° ÉDZ´°½³ ³¸¸À´»º´¯³ ɶ´´Ç» ³Æ»¶½» ³²´É ³µ °´È¶ ¼µ¸½° ³»´Áó ´ɸȴ ³º¸½É³ »Á ³¿¿ÁÇ

»´³¸¿³´ ¾´±Ç¯³ ³½µ´¸³ »Á ³¿¿ÁÇ Æ¸É´´³ ¶Çµ¯³ ¾Á½» ³É´½Á» ³²´É ·Æ¸´Çó »È

¸»È ¸»·¸±¸²³ ·½Ç´Ã³ Çɯ³ »Á° ¸ÆÀ¿¸·´´Æ ¸À´¸» ɲ¶´¸½ ³²´É´ ¸»´Å¸¿ »È ¼³¸Ç´Ã¸À ²´Á¸É» ²¶´¸½³ ·¿Ç·¿¸¯³ Çɯ ɽƳ »Á Çɯ° °´»¸È³´ ɸ»·¸±¸²³ ³º¸ÇÁ³ É´²´°Á »º Á´Å¸° »Á´ ³¯´È³ ³¯»½ É´°²¿É³°

כוסלובקיה

- אפרים פישל ברנש 'מצ ייןט

סיפורו של

נישאו ב 1919 והביאו לעולם 6

, (ש לבית בָּ

וזיסל )

הורי ו של אפרים - פישל ברנשטיין , יצחק איגנץ -

' רבקה לה ואיטה .

, יונתן

1926 ,

שנולד בשנת

, גיטל , פישל - אפרים

ילדים , חיה :

אפרים זוכר את הסבים והסבתות " : סבא מצד אימא היה יונתן ש) אחי הקטן נקרא על שמו ( והסבתא גיט ) לה ' אחותי נקראה על שמה ( לבית בָּש . סבא מצד אבא היה אפרים - ) פישל שעל שמו אני נקרא ו( נקראה ) איטה שאחותי נקראה על שמה .( לסבתא מצד אבא הייתה חנות מכולת והיא פרנסה את המשפחה , מפני שסבא ישב בבית הכנסת כל היום או למד בבית ש ס " וגמרא . לסבא מצד אימא הי י תה טחנת קמח . לילה אחד , כשאימא הייתה תינוקת , הוא שמע שגנבים מנסים לפרוץ , לאסם רּץ החוצה ב שלג עירום , חלה ומת . הסבתא נשארה עם 4 ילדים ומצבה היה . קשה אימא שלי נשלחה לדוד חשוך - ילדים והיא גדלה אצלו . הייתה לנו משפחה ענפה . לאימא היו אחים ואחות ולאבא עוד אח ושלוש אחיות , ולכולם היו כמובן ילדים ." 100 משפחות יהודיות , רובן חרדיות . אביו היה יליד העיר ואמו באה מ העיר אושהורוט , המרוחקת 80 . מ"ק שאר התושבים -כ, 2000 , במספר . היו גויים ה משפחה התגוררה ב 'צ כוסלובקיה באזור ו שב ,נֶהדז כפרב , רוס קרפט - ו כר התגור

הסבתא

אמא עם הבת חיה

אמא באוני ברסיטה בבודפשט

שלנו היה מסורתי , אבל לא אורתודוכסי מכ ו שאר היהודים בכפר הוא . הלך לבית כנסת בשבתות ובחגים אבל לא גידל זקן ולא פאות . אני משער ש הסיבה לכך הייתה שירותו הצבאי בן 6 השנים בצבא האימפריה האוסטרו - , הונגרית . הים- בחיל הוא היה אמור לשרת במשך שנתיים , בלבד אבל לפני שחרור ו פרצה מלחמת העולם הראשונה ו הוא גויס לארבע שנים נוספות ".

אבא "

אבא אמר

אבל " פאות

וביקשה לגדל לבני

אמו של אפרים חששה מפני השכנים היהודים

ה

החרדים

הילדים

שאהיה יהודי טוב גם בלי הפאות וגזר לי אותן , " הוא מחייך " . ועם זאת , אבא

שלח את

הביתה ל אכול ארוחת צהרים ומיד למדנו לימודים כלליים , עד השעה

בבוקר הלכתי ילב ת ספר חילוני , אחר כך

הלכתי

.' חדר 'ל

הלכתי לבית ספר כללי מקומי , שם שרנו את ההמנון הצ כי ו '

1

בלשון המעטה . " לא היה כמעט זמן למשחקי

שבע בערב ". אפרים זוכר את ילדותו כלא , קלה -

שלא סיים לימודים בבית ספר , לא ידע איך לחנך , נהג לצעוק עלינו ולאיים שילשין

ילדות , רב וה,

להורים ופחדנו , וכך גדלתי עד גיל 12 ".

רוב הגברים היהודים בילו את ימיהם בבתי הכנסת והנשים ניהלו חנויות . הפרנסה לא הייתה מצויה בשפע אצלם . " אבל משפחתנו ראתה ברכה בעמלה , מפני שהורי י רשו יער גדול ושטחי חקלאות רבים . אבא עיבד את השדות והיה גם סוחר בהמות . הוא סיפק בשר בקר לצבא הצ . כי' בחצר הבית היו לנו הגויים נהגו לבוא לדרוש בעצתו . היחסים עם הגויים היו טובים , הם הוקירו אותנו , חבריי היו יהודים וגויים כאחד , ואני לא זוכר שום אירועים על רקע . אנטישמי , להפך טוב ה החבר ביותר שלי היה בנו של הכומר המקומי , שהוא עצמו היה חבר של אבא שלי ב. כל יום הוא נהג לבוא לשבת עם , אבא לעשן סיגריה ולדבר על פוליטיקה . אבא קרא לו בשמו הפרטי . בבית דיברנו אידיש ובחוץ צ ' כית או אוקראינית ". , פרות 50 , עופות ירקות ותפוחי אדמה לאספקה ביתית , והפרנסה , , כאמור הייתה בשפע . לאבא הי ו יֶ דע והבנה בבָ , קר והוא שימש כעין וטרינר מקומי גם . בחורים מהכפר נסעו לארץ ישראל . אחד היה בנו של סופר אידיש , והקהילה הענישה את אב ה על עליית הבן לישראל ' , יציאתו לשמד ', כפי שנתפסה אז , ולא אפשרו לו לעלות לתורה בבית , הכנסת גם בימי הזיכרון של הוריו . גדל ן אותו הב חוקר התנ , ך" ' פרופ חיים גבריהו . המשפחה נהגה ללכת לבית הכנסת בשבתות ובחגים , ואת החגים חגנו בבית על פי המסורת . " תמיד ידעתי שאני יהודי , " הוא אומר . - אבל ב 1938 נכנסו ההונגרים והתחילו תקנות חדש ות נגד היהודים ופרעות ." הבעלוּ ת על רכוש ושדות נשללה מהיהודים , וכל ילד מתחת לגיל 14 הוכרח ללכת לבית ספר הונגרי . אחותי הבכורה חיה נשלחה לבודפשט מפני שהפרנסה לא הייתה מצויה כבר , ושם , דוד התגורר , ש לזר בָּ אחיה של אימא . היא נסעה עם שלוש חברות נוספות והן מצאו ע בודה במפעל שתפר מדים לצבא ההונגרי . כעבור חודשים אחדים גם אחותי יטל ג נסעה לבודפשט . אני סיימתי את כיתה ' ח ונשארתי בבית . את השדות נאלצנו למסור לגויים , על פי התקנות החדשות , אבל הם התחלקו אתנו ברווחים ". בשנת 1939 נכנסו הגרמנים ו מאוחר יותר נודע למשפחה כי הדוד שה תגורר בפראג , , ש הרמן בָּ יהאח , של האם נשלח עם אשתו ובנו בטרנספורט להשמדה -ב 1942 . במשלוח היו 2,700 יהודים , וכשעברו את הגבול לפולין ירו בכולם למוות . כשהגעתי מאו יותר לפראג מצאתי את כל את אירועי שנת 1933 הוא אינו זוכר " . לא ידענו כלום . עוד הוא זוכר " : לא היה חשמל והכל עבד על נפט . פעם בשבוע התרחצנו במקווה נשים ה . טבלו שם באמצע השבוע ו, יום ב הגברים ". שישי בבית לא דיברו על ארץ ישראל או על ה . משיח גם בקהילה דיבורים כאלה היו אסורים בשנת ". 1937

שתי

שני

להיות

לימים

חר

האירועים מתועדים ב ". עירייה ה משרדי

ט לנסוע לבודפשט .

י החל הוא

1942 , כשמלאו לאפרים 16 ,

בסוף שנת

2

" הגעתי אל הדוד לזר בָּש , אבל הוא אמר שאין לי מה לחפש אצלו ושילח אותי מעל פניו . הוא אמר שלא הייתי צריך לבוא אלא להישאר בבית , מפני שאני עדיין ילד לא . חזרתי הביתה , , כמובן מצאתי את ותי יאח וחברותיה ן וכעבור ימים אחדים עברתי להתגורר ב חדר קטן ב אותו בניין . היה , כסף מעט לי הלכתי אל ה קהילה היהודית וביקשתי ללמוד מקצוע . בעל הבית , אדון מאיירס , איש , מידות - גדל היה יהודי ו למדתי .תדוּפָּ רַ אצלו בשנה הראשונה עבדתי קשה מאד . הייתי שליח והעברתי ס ל פות לקוחות על אופניים ע 3 גלגלים . לפעמים נאחזתי בידיות ן של קרו עד כניסת הגרמנים -ב 1944 אפרים התגורר בבודפשט . את אחיות יו נהג לפגוש פעם בשבוע בימי , ראשון מפני שהן עבדו במפעל המדים גם בשבתות . הוא המשיך לשמור על אורח חיים יהודי במסגרת תנועת המזרחי . בערב נהגו החברים ילה פגש לקריאה ולימוד מקצועות יהדות כך ו . נמשכו החיים עד כניסת הגרמנים בחודש מרץ 1944 . " מיד התחילו לקחת את היהודים . שאלתי לעצתו של בעל הבית מפני ש לא ידעתי אם ילה עלי או לברוח הביתה . הוא אמר שלמרות אהבתו אלי הוא מייעץ לי שאסע הביתה , שם כי , אחותי הגדולה חיה נסעה שבועיים קודם לכן הביתה אבל אחותי השנייה גיטל נשארה עד הסוף ולקחו אותה להשמדה . מאוחר יותר נודע לנו ש יומיים לפני כניסת הרוסים נכנסו הגרמנים תו פסו אותה היא . הלכה ברגל בצעדת מוות לברגן , בלזן ויומיי ם אחרי כניסת האמריקאים היא מתה מ מחלת ה . טיפוס שאר בכפר הקטן , המרוחק יותר בטוח ו, אולי הגרמנים לא יגיעו . לשם כדי להקל על המאמץ ולהגיע מהר יותר למחוז חפצי ".

ת החשמלי

ם וכך

שבדקו את התעודות של כל ו , כולם

גרמנים והו , רים נג

הגעתי לתחנת הרכבת של בודפשט

ששרצה

. לגטו מאחר ש הכרתי את האזור הצלחתי להתחמק , קפצתי אל הרכבת ורציתי להגיע

יהודי נשלח

, הביתה מרחק של 420 .מ"ק

.ס אנשי ס בדקו שוב את ה תעודות של כולם ינה פישלוביץ , בתו של הרמן , אחיו של

לפני התחנה ה אחרונה עצרו את הרכבת ו

מ"ק

-כ 100

ו הורידו אותי . ברכבת הייתה בת דודה שלי , 'רג- רחימה

הגיעה הביתה . היא סיפרה בבית שהורידו אותי לאן לקחו אותנו , אבל ש מעה ש בעיר מונקאש יש

, אבא שנעלה את עצמה ב תא שירותים

מהרכבת יחד עם עוד

. אחרים היא לא ידעה ומר ל

כבר גטו . זה היה ערב פסח 1944 ."

אפרים נלקח עם האחרים לכלא במונקאש , ולמחרת היה אמור להתייצב בפני שופט , שעתיד היה לגזור את דינו . אבל השופט זיהה אותו כבנו של איגנץ - יצחק ברנשטיין וחס עליו " . הוא היה עורך הדין של עסקת היער של אבא , וזמן קצר לפני כן דָ קוּ ם לתפקיד שופט . הוא אהב מאד את אבא ואמר שאינו רוצה לשלוח אותי לגטו , כי ידע מה יעלה בגורלי . הוא נתן לי כסף והורה לי לרדת סוס ועגלה ולנסוע כך הביתה . אבל בחוכמתו יעץ לי לרדת באירישאווה , כפר קטן

תקחל , לכביש

, שלנו כדי לטשטש את העקבות , וללכת ברגל את

ששכן במרחק של קילומ טרים אחדים הכפר מ

הקילומטרים הנותרים .

לפנות ערב הגעתי לכפר שלנו ובבית הייתה שמחה גדולה כשראו אותי . את רוב אנשי הכפר לקחו . כבר

3

אבא אמר לאימא ש ינסה לברוח ליער והוא לקח אותי אתו , כשאלינו מצטרף - חירש ה י בן דוד , אילם - יוסף , מרדכי בנו של צבי , הרשל - אחיו של . אבא

הגענו ליער , היה קר מאד ושכנעתי את אבא לחזור הביתה כי לא ידענו מה יעלה בגורל הו ילדים הקטנים שנותרו בבית . עם רדת החשכה התחלנו לחזור הביתה , אבל כשהגענו אמר לנו רוסי ה השכן כי כולם נלקחו כבר .

אימא

נשארה רק אחות אחת , גיטל . השכן הגוי יֵ צִ יד אותנו נלקחו יהודי המקום . לפני העיר היה גשר מעל נהר ו , צועני

500 איש נלקחו מאירישאווה , בו' וקצמל ב לחם והתחלנו ללכת אל המקום

שאליו

ממנו את

חמוש צעק עלינו שהוא צריך לקחת אותנו אל החיילים הגרמנים . אבא התנפל עליו ,

חטף

.

הנשק וזרק ל הנהר א אותו

שכרנו סוס ועגלה ונסענו

. בו' למוקצ

מצאנו איש , כי כבר לקחו

הגע נו אל המקום לא אבל

את כולם

, מונקאש שהוסב מבית חרושת ללבנים . ראיתי שמכים את אבא אבל מצאנו את ו אימא , הילדים את חיה האחות הגדולה ו את שלושת הקטנים . כעבור שבועיים לקחו

,בו' למוקצ

לגטו

את , כולם

. אושוויץ נסענו במשך 24 שעות כשהרכבת עוצרת בדרך ואוספת עוד

אותנו לרכבת שלקחה אותנו ל

. אנשים

כשהגענו לאושוויץ הורידו אותנו במכות מהרכבת ולא אפשרו לנו לקחת את חפצינו המעטים . ראינו את מנגלה עומד על שולחן ומורה ל אנשים לפנות ימינה או שמאלה . חיה אחותי הבכורה נשלחה ימינה גם וכך , . ואני כששלחו את אימא שמאלה יונתן הקטן נצמד אליה והלך איתה ,

אבא

אבל מנגלה אמר :' תן לו

ובכך חרץ את גורלו למוות . שמעתי את אבא אומר לו ' ' , לשם אל תרוץ

יודע לאן הוא רץ . ' זאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי את אחי יונתן .

הוא , לרוץ

למחרת בבוקר נערך ליד אבא . הגיעו חיילים גרמנים ואמרו שהם לוקחים 250 איש ליחידת ה ' זונדר קומנדו '. זאת הייתה היחידה שאנשיה שרפו את הגופות בכבשנים . את אבא הוציאו מהשורה וצרפו אותו ליחידה . תפקידו היה לזרז את העוסקים במלאכה הנוראה הזאת . כעבור שלושה ימים אבא ראה את גופת אימא ו את גופותיהם של שלושת הילדים האחרים . כשראה את גופתה של אימא הוא נ ויזם את המרד של ה ' זונדר קומנדו '. מתוך 250 י אנשי ה חידה ניצל רק אחד . השאר הושלכו לכבשנים בעודם בחיים . שנים מאוחר יותר פגשתי בארץ את האחד שניצל , והוא סיפר לי קורותיו של אבא בימיו האחרונ ים במחנה . הוא אמר . מסדר אני

עמדתי

לגמרי

שבר

את

שאבא היה אדם מיוחד במינו ואהוב מאד .

כשאבא גויס ל ' זונדר קומנדו ' אני נלקחתי עם מאות אחרים לרכבת , שהביאה אותנו מחנה ל מאוטהאוזן באוסטריה . קיבלתי שם , אישי 68063 , ומיד נלקחנו לרכבת אחרת שהובילה

מספר

2500 ,

. אסירים כל חודשיים הביאו עוד

30 אלף

, אֶבֶּנְזֶה אף הוא באוסטריה ו היו בש,

אותנו ל

מחנה

של אלה שמתו במהלך החודש ." יים

מאחר שזה היה

ם מספר

-מ 2,500 איש שהגיעו עם אפרים למחנה נשארו 68 , בלבד והם שהו שם מנובמבר 1944 עד ו סוף המלחמה , והועסקו בעבודת פרך , בחציבת 12 מנהרות לייצור נשק סודי ואחסונו . שם היו אסירים פולנים , , רוסים צרפתים וכמובן יהודים . האסירים הפולנים היו אנטישמים מוצהרים

איש

4

ואחד מהם שבר לאפרים את כף היד ושיניים אחדות . אבל אפרים התיידד עם קצין רוסי שהיה . " שבוי הוא סיפר לי שבצבא האדום הכיר חיילים יהודים ולמד להעריך ולהוקיר אותם ".

הוכרז כלא - כשיר

העבודה הייתה קש , ה האוכל מועט ובמהרה אפרים הגיע למשקל של 37 , ג"ק

והוצא ממעגל העבודה .

" שמעתי את הגרמנים מדברים על חוסר התועלת שבי ועל החלטה לזרוק אותי לכבשן . ואז אחד מהם הציע שאנקה את חדר האוכל שלהם ואטפל בתנור החימום , ואם התוצאות יהיו לשביעות - רצונם ישאיר ו אותי בחיים . נלקחתי לצריף יפה . ישנתי על רצפת הצריף וניצלתי מעבודת הפרך בקור ובשלג . הממונה עלי בצריף היה מהנדס אזרחי גרמני .טוב היה אלי כשחזר מאחת מנסיעותיו ב ביתו ש ל גרמניה הביא לי פרוסת עוגה שאשתו שלחה לי , עטופה במטפחת . אני חושב שהוא כבר ידע שגרמניה בדרך למפלה . אבל אני כבר לא חשבתי שאשרוד . רציתי רק למות ללא כאבים . אפרים עבד באחזקת הצריף " . את קרומי הלחם הם נהגו להשליך על הרצפה . אספתי את השאריות בפינת החדר על הרצפ ,ה והם שאלו מדוע . אמרתי להם שכשהייתי ילד א י מא אמרה שאסור על לחם , שיש מיליוני שים אנ בעולם שאין להם אוכל . הם אמרו שאני ממשפחה טובה והרשו לי לאכול את שאריות הלחם . שם הייתי עד השחרור . משקלי עלה -ל 50 ." קילו

שיחסו

מפני

לדרוך

אפרים נשאר במחנה עוד שבועיים אחרי כניסת הצבא האמריקאי .

" שכבנו שם כמו גופות ה . אמריקאים האכילו אותנו ואני עזרתי להם להאכיל את האחרי עבור כ. ם שבועיים הביאו אוטובוסים ועל כל אחד מהם שלט , כיה 'צ: , הונגריה , צרפת יוגוסלביה . עליתי על אוטובוס לצ ' כיה והגעתי לפראג , לכתובתו של הדוד הרמן בָּ , ש אחיה של אימא . אבל השכנים סיפרו שכולם נלקחו למחנות עוד ב - 1941 ושאיש מהם לא חזר . אימתתי את הפרטים ב

מסמכי

ה עירייה והבנתי שאין לי מה לחפש בפראג .

. את גיטל באתי לשם לדוד , לזר בָּש , והוא

החלטתי לנסוע לבודפשט . ידעתי שהשארתי שם אחות ,

, הרוסים ושיחד אתה נלקחה גם אשתו והוא נשאר

סיפר לי שאחותי נלקחה יומיים לפני כניסת

דודה אווה , , אגב מתגוררת

מאחר ש עבד בבית דפוס גרמני . -בת אותה

עם בתו הקטנה ,והוָ אֶ ,

מכל המשפחה הענפה שלנו .

בירושלים , היא בת דודה יחידה שנשארה

לי

בהמשך הדודה גיטה חזרה הביתה וסיפרה הכל . כשידעתי שגם אחות י איננה נסעתי הבית ה . לכפר ירדתי מהרכבת ופגשתי ש שכן גוי אמר שאחותי חיה הגיעה יום קודם . מצאתי את אחותי , לפח ות אחת נותרה ".

גיטל

, אחדים בעוד אפרים מתלבט מה יעשה עתה בחייו ה, גיע גוי אחד ובאיומי סכין דרש

כעבור ימים

את העברת השדה שלנו לבעלותו ." אמרתי לו שהוא ממילא השתלט כבר על השדה , דרש הוא אבל שהעניין ייעשה באופן רשמי .

, אווה בת הדוד , שגדלה במקום שבו מכרו משקאות חריפים ל גויים

, שיכורים התנפלה עליו וחטפה ממנו את הסכין ".

ו ידעה כיצד לנהוג בהם כשהם

5

לעיר וורנזדורף . אחותי חיה ואני ק י בלנו דירה ש 'הצ כים החרימו

למחרת נסענו , כיה'לצ

1947 .

, שנתיים משנת 1945 עד

מהגרמנים . שם הייתי במשך

פישל עם בן הדוד ברי , פראג 1946

פישל עם אחותו והגיס בצ כיה'

בחור מקושיצה שב סלובקיה ו סידר לי עבודה בבית חרושת לכפתורים . החיים חזרו

-ב 1947

הגיע

, אחרת והיה טוב . לא

ערב עם

פחות או יותר למסלולם , כל ערב הלכתי לרקוד עם כל , שיקסע

. לדבר

, כמוני ולא היה טעם

דיברנו על המלחמה . כל מי שהיה שם

ההי ,

א, האיש ליעזר שווימר , היה מדריך החבורה והציע שניסע לישראל . נפרדתי מאחותי והבטחתי לבקרה לפני שאסע לישראל . נסעתי לקושיצה מפני ששם הייתה תנועת הפועל המזרחי , ואני רציתי לחזור להיות יהודי , לשים עלי טלית , לברך את הברכות ".

פישל לפני עלייתו ארצה כעבור חצי שנה בקושיצה איצ ה החבורה לדרכה , המדריך העביר אותה בלילה את הגבול לגרמניה ולאחר מכן לצרפת , עד מרסיי . משם עלו כולם על ספינת המעפילים טרנסילבניה וכעבור כמה ימי הפלגה הגיעו לישראל .

6

" עלינו על אוטובוסים ונסענו . לא ידענו לאן . הגענו לפרדס , ירדנו ל אכול תפוזים והמשכנו עד ש, טבריה ם הלינו אותנו ו , במלון בבוקר המשכנו בטנדרים י לקר ית שמונה , שאז נקראה חאלסה , הגג בו ברזל של הטנדר יריות כדורים . מלבנון הגענו בעיצו של מלחמת השחרור .

מה

פגעו

הגענו למטולה , לתחנת המשטרה . לא הבנו מה רוצים מאתנו יהב .

העבירו

או קצין , כית' דובר צ

נו מתוסכלים למדי אחרי תלאות המלחמה באירופה ."

היי ו, יול

אותנו תהליך ח

פישל חייל במטולה 1948

אבל באמצע השירות נקרא לסייע בעבודה ל לָּ שַ ם החטיבתי .

שנה וחצי שירת אפרים , רגלים ה בחיל

" שמחתי מפני שאחרי המלחמה לא הייתי בכושר והיה לי קשה להיות חייל קרבי " .

בהמשך הוא נקרא לסייע בהקמת בתי הבראה לחיילים , קודם בטבריה ולאחר מכן בגבעת אולגה . בינתיים הגיעה ארצה ו אחות הבכורה , , חיה היחידה מבני המשפחה האחרים ששרדה את

עולים בבית ליד ," מעברה שהתנאים בה היו קשים ושמחתי שלא עברתי

והועברה ל

המלחמה בית

". את זה

לאחר השח רור ישבתי על ספסל בשדרות רוטשילד בתל

אפרים סיים את שירותו הצבאי ש יום ב".

אביב עם המזוודה הקטנה שלי ושאלתי : את עצמי מה הלאה . איך ממשיכים את החיים מכאן ואילך . לא ידעתי לאן ללכת . פתאום עבר ח י יל שזיהה אותי . הוא סיפר ששמע ש מחפשים חיילים משוחררים לעבוד ה בצרכניות , ולפני כן רוצים לשלוח אותם ללמוד בק ורס במשך 6 במטרה להכשיר אותם בהמשך לניהול הצרכניות . בששת השבועות הבאים היו לי קורת גג ואוכל . טוב את הקורס העבירו כל מיני פרופסורים ומנהלי בנקים . עם סיום הקורס ק י בלתי תעודה

שבועות

ברית הקואופרציה . למחרת התחלתי לעבוד בצרכנ י יה של רעננה ".

מטעם

. ברעננה

, מאז 70

אהו , שנה

כשהגיע אל המושבה שבשרון התגורר בצריף עץ קטן עם מקלחת ושירותים בחוץ . כעבור זמן מה חברה לעבודה ל ואות לקחה בית קטן ב רחוב הרצל , שם שכר חדר ומאוחר יותר רכש . בית את ה בהמשך הבית נהרס ובמקומו נבנה בית דירות , הוא שבו מתגורר עד היום .

7

חיים הסמוך לרעננה .

-ב 1954 פגש את מי שלי מים תהיה אשתו , אסתר דבורסקי , ילידת ןג מושב

יה ולאביה הייתה מחלבה

היו מראשוני רעננה ואחר כך ייסדו את מושב גן חיים אחל" . וכשניהלתי את הצרכנ י יה היו לי קשרים עסקיים

וריה ה

ואחיה הכיר לי אותה ."

םאת

אסבר כפב

פישל ואסתר ביום חתונתם , 1954

סטרובסקי ברעננה ויצחק ,( צחי )

לימים נולדו להם שני ילדים , יפית , כיום מורה בת ש או "ע יכון

כיום מנהל מִחשוב של חברת הביטוח הפניקס .

, פישל אסתר וצחי ביום הבר מצווה שלו

פישל ובתו יפית ליד המצבה של סבא בזדנה

8

לאפרים ואסתר נולדו 6 נכדים .

פישל ואסתר עם הילדים והנכדים

פישל ואסתר עם כל הנכדות , 2015

-ה הולדתה 70 אסתר של

פישל ואסתר ביום

9

אופ ברעננה .

40 שנה ניהל אפרים את הצרכנייה ברעננה ובהמשך היה מנכ - ל הקו "

בשנת 2016 נפטרה אשתו אסתר .

פישל - אפרים 91, צעיר ברוחו , משחק ברידג ,' הולך לשמוע הרצאות ומבלה זמן לא מועט במחשב האישי שלו ש . ם אפשר לראות תמונות רבות מצמתים רבים בחייו הארוכים וכמובן את משפחת ו , הענפה שהתברך בה אחרי המלחמה . ברנשטיין בן ,

10

KWWS ZZZ HDV\ÀLS FR LO HDV\ÀLS KRORFDXVW VWRULHV KWPO