סיפור חיים - סיפורו של אפרים פישל ברנשטיין

" הגעתי אל הדוד לזר בָּש , אבל הוא אמר שאין לי מה לחפש אצלו ושילח אותי מעל פניו . הוא אמר שלא הייתי צריך לבוא אלא להישאר בבית , מפני שאני עדיין ילד לא . חזרתי הביתה , , כמובן מצאתי את ותי יאח וחברותיה ן וכעבור ימים אחדים עברתי להתגורר ב חדר קטן ב אותו בניין . היה , כסף מעט לי הלכתי אל ה קהילה היהודית וביקשתי ללמוד מקצוע . בעל הבית , אדון מאיירס , איש , מידות - גדל היה יהודי ו למדתי .תדוּפָּ רַ אצלו בשנה הראשונה עבדתי קשה מאד . הייתי שליח והעברתי ס ל פות לקוחות על אופניים ע 3 גלגלים . לפעמים נאחזתי בידיות ן של קרו עד כניסת הגרמנים -ב 1944 אפרים התגורר בבודפשט . את אחיות יו נהג לפגוש פעם בשבוע בימי , ראשון מפני שהן עבדו במפעל המדים גם בשבתות . הוא המשיך לשמור על אורח חיים יהודי במסגרת תנועת המזרחי . בערב נהגו החברים ילה פגש לקריאה ולימוד מקצועות יהדות כך ו . נמשכו החיים עד כניסת הגרמנים בחודש מרץ 1944 . " מיד התחילו לקחת את היהודים . שאלתי לעצתו של בעל הבית מפני ש לא ידעתי אם ילה עלי או לברוח הביתה . הוא אמר שלמרות אהבתו אלי הוא מייעץ לי שאסע הביתה , שם כי , אחותי הגדולה חיה נסעה שבועיים קודם לכן הביתה אבל אחותי השנייה גיטל נשארה עד הסוף ולקחו אותה להשמדה . מאוחר יותר נודע לנו ש יומיים לפני כניסת הרוסים נכנסו הגרמנים תו פסו אותה היא . הלכה ברגל בצעדת מוות לברגן , בלזן ויומיי ם אחרי כניסת האמריקאים היא מתה מ מחלת ה . טיפוס שאר בכפר הקטן , המרוחק יותר בטוח ו, אולי הגרמנים לא יגיעו . לשם כדי להקל על המאמץ ולהגיע מהר יותר למחוז חפצי ".

ת החשמלי

ם וכך

שבדקו את התעודות של כל ו , כולם

גרמנים והו , רים נג

הגעתי לתחנת הרכבת של בודפשט

ששרצה

. לגטו מאחר ש הכרתי את האזור הצלחתי להתחמק , קפצתי אל הרכבת ורציתי להגיע

יהודי נשלח

, הביתה מרחק של 420 .מ"ק

.ס אנשי ס בדקו שוב את ה תעודות של כולם ינה פישלוביץ , בתו של הרמן , אחיו של

לפני התחנה ה אחרונה עצרו את הרכבת ו

מ"ק

-כ 100

ו הורידו אותי . ברכבת הייתה בת דודה שלי , 'רג- רחימה

הגיעה הביתה . היא סיפרה בבית שהורידו אותי לאן לקחו אותנו , אבל ש מעה ש בעיר מונקאש יש

, אבא שנעלה את עצמה ב תא שירותים

מהרכבת יחד עם עוד

. אחרים היא לא ידעה ומר ל

כבר גטו . זה היה ערב פסח 1944 ."

אפרים נלקח עם האחרים לכלא במונקאש , ולמחרת היה אמור להתייצב בפני שופט , שעתיד היה לגזור את דינו . אבל השופט זיהה אותו כבנו של איגנץ - יצחק ברנשטיין וחס עליו " . הוא היה עורך הדין של עסקת היער של אבא , וזמן קצר לפני כן דָ קוּ ם לתפקיד שופט . הוא אהב מאד את אבא ואמר שאינו רוצה לשלוח אותי לגטו , כי ידע מה יעלה בגורלי . הוא נתן לי כסף והורה לי לרדת סוס ועגלה ולנסוע כך הביתה . אבל בחוכמתו יעץ לי לרדת באירישאווה , כפר קטן

תקחל , לכביש

, שלנו כדי לטשטש את העקבות , וללכת ברגל את

ששכן במרחק של קילומ טרים אחדים הכפר מ

הקילומטרים הנותרים .

לפנות ערב הגעתי לכפר שלנו ובבית הייתה שמחה גדולה כשראו אותי . את רוב אנשי הכפר לקחו . כבר

3