סיפור חיים - סיפורו של גבריאל נבו

בת ל שרה ואליהו טשימוביץ , היו חמש אחיות ושני אחים . משפחת אמי הייתה בעלת בית חרושת לייצור סבונים. לאמי היו כישורי מסחר טובים והיא נהגה לנסוע למקומות שונים ש בהם התקיימו ירידים בתחום העיסוק המשפחתי כדי ל השתתף בהם. היא הייתה יזמית ו סוחרת ממולחת ונהגה למכור סבון לאיכרים. " התפקר "אבי בגיל צעיר והיה לאפיקורס. גם אמי לא יהי תה דתית למרות שהייתה בת למשפחה של חסידי גור. אחת מאחיותיו של אבי נישאה לאדם דתי אך רוב ילדי המ שפחה "התפקרו". אסתר, אחותה של אמי עלתה ארצה כבר בשנת 1935 וגרה בתל אביב. ו פולט סק וביקשו מהם להסתדר כדי שיובלו מזרחה לכיוון הגבול הרוסי. יהודי העיר, ומשפחתי בתוכם, גורשו מזרחה לגבול רוסיה ב 26 בספטמבר 1939 , ביום ש לי ה בו מלא .שנה הרוסים קבלו בפני הגרמנים על המספר הרב של המגורשים אל גבולותיהם. במענה לטענת ה הרוסים סכימו הגרמנים לאפשר ל מי שרוצה לחזור לפולין לעשות זאת. ואכן פליטים רבים חזרו ן לפולי וביניהם אחיה של אמי ו אברהם אחותה נספו ש חוה שם עם משפחותיהם. משפחתו של אבי , אחיו ואחיותיו , תשעה שנותרו בפולין , . אף הם אחות רק , הנה אחת, שהייתה הם ניצלו . הם עלו ארצה בשנת 1948 . במהלך הגירוש מפולין, כאשר משפחתי חצתה את הנהר בוג , ניסה אחד החיילים להשליך אותי לנהר בטענה שתינוק לא ישרוד את הדרך. אמי התחננה בפניו להשאיר אותי בחיים והצליחה לשכנע אותו לוותר על מעשהו . עם הגירוש מהעיר הצטרפו אלינו , י סבת שרה, , אם אמי וכן שתי אחיותיה של אמי גולדה ובלומה עם בעליהן. יחד עברנו את כל מסע הנדודים שלנו . אנחנו נדדנו במשך כשלוש שנים 5000 ק"מ והגענו עד הרי אורל. ב מהלך השנה וחצי השנה הראשונות מזרחה. בין יולי 1941 לבין אפריל 1943 חיינו בכפר ליבידובקה ליד המרכז האזורי שטשויה. מיד לאחר הפלישה הגרמנית גויס אבי לעזור במאמץ המלחמתי של ברה"מ. הוא נשלח לעבודה במפעל לייצור טנקים בעיר מגניטוגורסק, שם היו מרבצי ברזל נרחבים. כך נפרדנו מאבי למשך כשנה וחצי. אחי היה בן 10 בעת גיוסו של אבי והוא מלא את המשימות שאבי עד עזיבתו יבת חט גוןכ עצים ביער. אמי עזרה בפרנסת המשפחה ת בעבוד ה בקולחוז. באזור גידלו סלק סוכר ואמי שהייתה יזמית ובעלת תושי ה י יצרה סוכריות מסלק סוכר ומכרה אות ן בשוק . , אחי , בצלאל זוכר כי לאחר כיבוש פולין על ידי הגרמנים בספטמבר 1939 , הגרמנים אספו את כבר אשה נשואה ואם לילד , למזרח כךו משפחה העם לנדודינו חיינו בבלארוס בעיר פול שם עבד אבי במפעל לטקסטיל . עם פלישת הגרמנים המועצות ביוני 1941 המשכנו ל

אמי ל

אידה,

הרי אנשי העי

נספו

במספר,

הגיעה

–כ

לברית

וצק

ברוח

עשה

של אבא ולהצטרף

י הורש נו לעבור למקום

עם התפנית במלחמה , לאחר קרבות סטלינגרד ,

עבודתו

אליו במגניטוגורסק . זה קרה באפריל 1943 . לאחר שנה וחצי של פרידה המשפחה אוחדה מחדש. אחי היה בן שבע כאשר ה תחלנו את מסע הנדודים שלנו. הוא למד בכל שנה בעיר אחרת ובבית ספר אחר. הוא מעולם לא סיים שנת לימודים בבית הספר ש וב החל אותה.

כפיסי עץ שקשרנו

אני זוכר ש בעיר מגניטוגורסק, בלילות ירח, נהגנו אחי ואני עם "סקי "ל לצאת

שנותר חקוק בז י כרוני מאותה תקופה קשור למחנה שבויים גרמני ששכן

אחד ה

. נו לרגלי

מראות

חלפו על פנינו

אלפי שבויים גרמניים לו וא

בקרבת מגורינו . אני זוכר כילד רך כיצד הצעידו ה

רוסים

. בסך

2