סיפור חיים - סיפורה של ליזה אוברשטיין

" על ישראל ידעתי הרבה מאד . ה בזמן מלחמה פגשנו הרבה יהודים פולנים שהיו באים לאימא , שלי משחקים קלפים ומדברים פוליטיקה ועל ישראל ושמעתי הכל . שמעתי על פלשתינה ואיך היהודים חיי . ם שם אז מגיל 13 ידעתי שיש באמת משהו ש בעצם היה לי בלב כל הזמן ". אני הייתי נשואה עם בת , ולכן לא נתנו לי לצאת אִ . פשרו לי רק לצאת לבקר את אמא כשהייתה בפולין . הגעתי , ה לוורש נכנסתי לשגרירות ישראל עם בתי , עמדתי בצד ובכיתי . כל כך רציתי לנסוע לישראל . אבל בגלל בעלי ובתי לא נתנו לי . כל שנה אמא שלחה בקשה לשלטונות הרוסים וכל שנה הגשתי גם אני בקשה ו בכל שנה . סורבתי אמא גם כתבה הרבה מכתבים לאבא אבן , שהיה אז שגריר ישראל . ם"באו כך במשך חמש עשרה שנים . 15 שנה שאלו אות י שם איך אמא הסתדרה בישראל . לא הייתי צריכה לספר הרבה , רק להראות את התמונות שלה , . שם ופה בתמונות משם היא נראתה עצובה ו , מכונסת בתמונות מישראל נראתה שמחה ו . קורנת של ליזה נסעה -ב 1957 מקזחסטן לפולין ומשם לישראל אבל ".

האמ ה

ואמרו שאני רשאית להגיש בקשה מחודשת . שילמתי

אחרי 15 שנה הזמינו אותי למשרד הגירה ה

ל שוחד , וזה היה אז הרבה מאד כסף . אבל אני הייתי מוכנה לתת כל את

קרוב לאלפיים רוב

כל שלושת הילדים שלי

. הנשמה בתי הגדולה אמרה לי ש אם לא ניסע לישראל . י סלח ל תלא היא

גדלו ע ל השאיפה לעלות לארץ ."

הגיע יום כיפור , שהוא יום עבודה רגיל ברוסיה ." אבל הרגשתי שאני לא מסוגלת . לעבוד שאני לא מרגישה טוב והלכתי . הלכתי לבית הכנסת היחיד שהיה . ופתאום א נ י רואה את בתי , נינה שהייתה אז בכיתה י .ב" גם היא עזבה את הלימודים ו הגיעה לבית הכנסת . היא אמרה לי שהיא לא יכולה היום ללמוד . ישבנו בעזרת הנשים . עמדה א שה י עם קופסת קרטון ואספה כסף . יום כיפור ? סבתא שלי אמרה שבשבת אסור שיהיה כסף בכיס , אז ביום כיפור ?' והאישה אמרה :' מתי באים יהודים לבית הכנסת ? רק בחגים . ' אמרתי לנינה :' קחי את הכסף שיש ,לך שימי בקופסה , אולי אלוהים ישמע שאנחנו רוצים לה גיע לישראל . ב': שאלתי

אמרתי

ביציאה

בדיוק ביום כיפור שלאחר מכן היינו כבר בו , וינה בדרך לארץ ."

אבל המכשולים טרם הוסרו " . הילדים ואני קבלנו אישור יציאה ו , צריך היה אישור מאמא של והיא סירבה לחתום . שילמנו עוד שוחד , סיפרנו לאמו של בעלי שאנחנו נוסעים לריגה , אביו ניסה להתנגד ולעכב את יציאתנו , אבל בסופו של דבר הגיע היום המיוחל ." הילד ים היו 17 ,

בעלי

אז בני

11 -ו 8 .

חודש בארץ התחילה ליזה אוברשטיין לעבוד בהנהלת חשבונות בקו - אופ הרצליה , שם עבדה במשך 20 , אגב , מהא. שנה עבדה בהנהלת חשבונות באופרה הישראלית .

כעבור

לבקר במחוזות ילדותה עם ילדי , ה אחרי שאיבדה במהלך המלחמה חמישה בני

לפני שנתיים חזר

. שפחה מ

7