סיפור חיים - סיפורה של מינה וולף (שטיין)

ה החלו רוסים להפציץ את הכפר בו שהינו , החליטה המשפחה ה ליטאית לשלוח

1944 , כאשר

יולי ב”

אותי

, ללא ה לקובנ ליווי או הכוונה. לבשתי שתי חליפות אחת על השנייה. אחת מה

. קפלים ביד אחת

' הייתה חליפת מלחים ' עם חצאית

חליפות

אחזתי ב דובי החום שאהבתי וב יד השנייה החזקתי תרנגולת חיה. וכך יצא מרחק של כמאתיים ק"מ מהכפר . אחרי הליכה של מספר קילומטרים פגשתי נערה כבת 14 , שישבה על עגלה רתומה לסוס . , הנערה שגם היא הוחבאה אצל ליטאים בכפר אחר, זיהתה מיד שאני יהודייה והציעה לי להצטרף אליה על העגלה אל העיר קובנ . ה היא הביאה אותי היישר אל הוועד היהו די בקובנ ה , ועד שהתארגן מיד עם שחרור . ליטא

תי הקובנ לכיוון

שם פגשתי את דודתי אניה קוץ ( Anya Kotz ) , לבית לנגלבן ( Langleben ו ,) גרתי א ה צל תקופת מה.

בזכותה לא התגלגלתי לבית יתומים .

דודתי אניה קוץ בעלה ובנם

, של אבי

מספר חודשים אצל הדוד , ה האח הגיע

לאחר

מרק שטיין , ולקח אותי אתו למוסקבה. הוא נהג לקרוא לי אלה ( Ella ). השם מינה נשמע לו יהודי מדי , מנואלה ארוך מדי ומניה רוסי מדי. דודי מרק אימץ אותי, מאחר שאיש לא ידע מה עלה בגורלה של משפחתי. הסתגלתי מהר מאד לחיים במוסקבה. דודתי לימדה להתגונן לבד מול מילות הגנאי של הילדים המקומיים, שיעור שאני מיישמת עד היום: להסתדר לבד!

אותי

10

Made with FlippingBook - Online catalogs