סיפור חיים - סיפורה של מינה וולף (שטיין)

השנים עד לכניסה לגטו זוכרת מינה רק מסיפורים

את ארבע ומתמונות.

בשנת 1940 עוברת ליטא לידי הרוסים והמשטר הסובייטי נותן את אותותיו : נסגרו בתי"ס בעברית, רכוש רב בתוכו ביהח"ר של סבא

, הולאם ואנשים נשלחו לסיביר לחינוך מחדש.

– הירש

איזנה בגימנסיית "שוובה"

" 21.6.1941 כבשו הגרמנים את ליטא ו ' פרטיזנים ' ליטאים, אשר עבדו בשירות הגרמנים, החלו לפלוש לבתי היהודים במטרה למצוא גברים ולהסגירם לגרמנים. הפקודה שהגרמנים העבירו בתחילה הייתה לעצור 500 יהודים אקדמאים.

באחד הימים הגיעו ה ' פרטיזנים ' הליטאים לביתנו ולקחו עימם את הגברים ששהו – בבית את אבי ודודי וולה, שהגיע עם אשתו מפריז לבקר את סבא הירש. הדודים ורה וולה לא הצליחו יותר לשוב לפריז. אבי ניצל אז בדרך נס , אך וולה לא חזר. דודתי אמרה לאמי: 'אם רק אחד מהם נועד למות,אני שמחה שמקס ניצל, מכיוון שלו יש ילדים לדאוג להם'. הגרמנים הטילו איסורים משונים על יהודי קובנ ה , כמו תליית שלטים בחנויות 'כאן לא מוכרים ליהודים' והתירו מכירה 'ליהודים בלבד' במספר חנויות. איזנה , אחותי , נשלחה לעמוד בתור כדי לקנות מזון למשפחה בחנות שהוגדרה ליה' ודים בלבד ' . יום אחד איזנה אנשים הש הבחינה מתחילים לרוץ לכל הכיוונים. מבוהלת מוצאת היא

עץ בחצר אחורית של בית כלשהו עד יעבור זעם.

מסתור בשירותי

בפרבר סלובודקה ,

ביולי 1941 הועברו היהו דים לעיירה סמוכה לקובנה, לגטו

קובנה

' כביכול להגן עלי הם מפני הליטאים ' . לפני המעבר לגטו הציעו הגרמנים לאבי להחליף את דירתנו בקובנה בדירה בסלובודקה, חר ש מא סירב אבי חשב שהמצב זמני והחזרה לקובנה תהיה מהירה...

הדוד וולה

הגטו היה מו רכב מבתי עץ נמוכים ובתי אבן לפועלים המקומיים. ל כל חדר הוכנסה משפחה מורחבת . משפחתנו קיבלה חדר בבניין לבנים בן ארבע קומות, שנודע בכינויו ' הבית האדום ' , בדירה בה גרנו היו הרבה גרנו חמישה אנשים: הורי, איזנה, דודתי אדלה ואני. כל דיירי הדירה חלקו מטבח אחד. באחד הימים מישהי מן השכנות בישלה מרק, וכשהלכה בפרוזדור לעבר חדרה, נתקלה בי, המרק נשפך עלי ונכוויתי קשות בפנים. איזנה ספרה לי שפני נראו כחביתה... לשמחתי סימני הכוויות נעלמו לאחר שהרופאים טיפלו בי. כשבכל חדר גרה משפחה. בחדר

שלנו

חדרים,

עד 15.8.1941 הצטוו כל היהודים להשלים את המעבר לגטו.

5