סיפור חיים - סיפורו של נתן גולדמן

לא הי

עד כמה שניתן כדי להימנע מעימותים עם סבתי. הרגשתי היא ש

השתדלתי להימצא בבית עט ומ זמן

יתה

ואני לא הייתי את ה . חיפשתי מקומות שהרגשתי בהם טוב יותר. זאת מצאתי בתנועת "הנוער הציוני". התנועה מלאה תפקיד מרכזי בחיי. פעמיים בשבוע נפגשנו לפעולות ובימים אחרים נפגשתי עם חברים מהתנועה.

אתי

עם חברי התקיימו בבתים שלהם הם מעולם לא התארחו בבית סבי וסבתי.

הפגישות

ואני היינו חברים בנפש ואני ראיתי בה אחות , כזו שמעולם לא הייתה לי

בתנועה הכרתי את מוניק.

היא

. אמה של מוניק נשאה בשנית ולמוניק היה קשה

במציאות . אמה קבלה אותי במאור פנים ומצאתי אצלם בית חם

האחד בשני ולהבין האחד את השני. מוניק

עם בן הזוג החדש. לשנינו היו קשיים בבית ויכולנו לדבר עליהם

ך לתמו

לשמחתי , כעבור שנים

והייתה לצדי בכל הצמתים החשובים בחיי

הייתה דמות מאוד משמעותית

כנער.

עבורי

, אשתי מוניק ובעלה מצאו אתה שפה משותפת ואנחנו בקשרים חמים עד היום.

כאשר הכרתי את ג'ולייט

דמות נוספת חשובה בחיי ליוותה אותי מאז שהייתי בן תשע. דודתי פולה , שגרה סמוך לביתנו, ילדה את בתה רשל ונפשי נקשרה בנפשה של התינוקת . טיפלתי בה ונהגתי לקחת אותה לטיולים בעגלה. כשהייתי חוזר מבית הספר ידעתי שיש לפחות נפש אחת שמחכה לי ומקבלת את פני באהבה ובשמחה גדולה. עד היו ם יש בינינו קשר טוב. כשהגעתי למצוות , הלכנו לבית הכנסת ועליתי לתורה בבוקר. לאחר מכן חזרנו הביתה. לא נערכה מסיבה לכבודי, ולו צנועה, והחנות של סבי וסבתי ה י יתה פתוחה כרגיל. הייתי ילד מאוד רגיש ו זה פגע בי שא י רוע כה חשוב בחיי לא קבל תשומת לב ראויה. 15 עזבתי את הבית ועברתי את הגבול לצרפת. לסבתי הייתה אחיינית שחיה בבלגיה , אך גורשה ממנה ועברה לצרפת בשנת 1939 לפני המלחמה , בגלל השתייכותה למפלגה הקומוניסטית. היא ובעלה היו אנשים חמים ומאירי פנים. הכרתי אותם מביקוריהם בבית סבי וסבתי אחרי המלחמה. שהיתי בביתם כעש רה ימים ו הגיע אז אחד מדודי מבלגיה והחזיר אותי לשם. לאחר מספר חדשים חזרתי על המעשה . בפעם הז ו הלכתי לשמוע את ' ורג 'ג בראסנס שמאוד אהבתי. שוב החזירו אותי לבריסל . י לפנימ יה ליד הגבול עם צרפת. זו הייתה הח לטה של המשפחה המורחבת שלי. הם חשבו ששם יהיה לי טוב יותר. אני הסכמתי למעבר. זה היה בית ספר שהתמחה קבט סטיל ובעיקר במלאכות הסריגה. למדתי טכנאות והנדסת סקט טיל. למדתי שלוש שנים וסיימתי כטכנאי קט סטיל. בסופי שבוע לעיתים חזרתי הביתה או שהייתי עובר לעיר הסמוכה Lille . בצרפת בתנועת הנו ר שלי ע ביקשו ממני לנסות ולהקים בליל סניף של ה"נוער הציוני". רב בית הכנסת בליל קישר אותי עם משפחה יהודית שאיתרה מקום עבור התנועה וכך התחלתי להגיע כל סוף שבוע לליל והקמתי את סניף התנועה בעיר. בטורנה כתבתי מכתב לארץ למדו ר לחיפוש קרובים. הצגתי את עצמי ו סיפרתי שיש לי אבא בארץ וביקשתי שינסו למצוא אותו. הגיעה תשובה והתחלתי להתכתב עם אבי. ההתכתבות נמשכה שנה וחצי. התברר לי שאבי נשא בשלישית. להתכתבות לא היו תוצאות. אבי לא התעניין בי ואני לא התעניינתי בו . בשנת 1954 עזבתי את טורנה באמצע לימודי והגעתי לארץ ל משך שנה למכון למדריכי חו ץ בירושלים. למדתי ו עברית גרתי לעיתים קרובות בקיבוץ אושה. גם אז לא היה לי קשר עם אבי. בביקור זה הלכתי לבקר את בן דודו של סבי בחיפה והתקבלתי בביתם בחום ובאהבה. בנו ביקר אותנו בבלגיה בהיותו קצין ב"צים". זו הייתה פעם ראשונה שראינו קצין ישראלי לבוש מדים וחשנו גאווה רבה. בגיל 15 וחצי עזבתי באופן סופי את הבית ועברתי לעיר Tournai בה ה בתקופ

גיל ב ערךב

למדתי

7