סיפור חיים - סיפורה של פולט לובלסקי

במחנה המע צר ואמא מתקשה לפרנס אותנו. אבי, שהיה בעל עור בגוון מעט צהבהב, ניצל את המצב וטען שחלה בצהבת ושוחרר הביתה. חשוב לציין שהיו אלה השוטרים הצרפתים ולא ה גרמנים שביצעו את מעצר היהודים )בפקודת הגרמנים(. בשנת 1942 יצאה פקודה שעל כל היהודים להגיע לתחנת המשטרה ולהירשם, ומי שלא ירשם יענש. היהודים היססו בתחילה אך רבים מהם נרשמו. בתאריך ה- 16.7.1942 , יצא ה פקודה לעצור את כלל היהודים ושוטרים צרפתים כשכתובות מסודרות בידיהם, יצאו לבצע את הפקודה. היהודים הועלו על אוטובוסים אשר הוכנו במיוחד למבצע! היהודים פונו למתקן ענק ומקורה שנועד במקור לפעילות ספורט בשם וולודרום ד'יאבר ) Velodrome D’hiver .( התאריך הזה נשאר חרוט אצל כל יהודי פריז. מרבית אלו שנלקחו, נשלחו להשמדה. המזל שי חק לנו : היינו במקרה בחדר המדרגות, כשהשוטרים עמדו לעשות חיפוש. אבי הסתתר במחסן לשמירת הפחם לחורף. בקומה ראשונה בבניין שלנו הייתה משפחה יהודית נוספת, האם נולדה בצרפת ולה שתי בנות, שהיו חברות שלנו. אמא ה פצירה בשכנה היהודייה להסתתר, אך השכנה ענת ה לאמא שהיא צ רפתייה במקור ויש לה תעודת זהות צרפתית, ולכן לא יאונה לה כל רע. השכנה כמובן נלקחה למעצר. שוטר, שפגש אותנו בחדר המדרגות שאל את אמא "האם את יודעת איפה גרה משפחת פייבלוביץ"? )משפחתנו(, אמא שחששה להסגיר את מבטאה הזר, מנידה בראשה בשלילה שאינה יודעת ולא אמרה מילה. אמא מיהרה מייד איתנו לקומה השנייה, ומשכה בחבל שפתח את הדלת של שכנה צרפתייה שגרה מולנו והתפרצנו פנימה. אמא הסבירה לשכנה הטובה את המתרחש וזו מיהרה להסתיר אותנו בביתה. שוטר שעלה כמה שניות אחרינו פנה לשכנה אך היא לא הסגירה אותנו. לאחר שאיים עליה, היא אמרה לו שללא צו חיפוש היא לא תיתן לו להכנס. בבניין שגרנו בו היה מסדרון מרובה ד לתות, והשוטר לא באמת ידע להיכן נעלמנו. באותו זמן, למזלינו, שוטרים לא יכלו להיכנס לבתים לחפש ללא צו חיפוש. היה ברור שהיינו חייבים לצאת מבית השכנה בהקדם כיוון שהשוטר איים לחזור והפעם ע ם צו חיפוש. אמא חיפשה מייד להיכן לברוח כששוטרים צרפתים רבים נמצאים בכל מקום. חבר קומוניסט של אבי, שהיה שכן ולא היה יהודי, שמע מאימי את סיפור החיפוש אחר יהודים בבניין ו הבטיח לה – אני אקח את שתי הבנות לכפר ויברה VIBRAYE , שנמצא באזור החופשי )הדרום( של צרפת, עד שהמצב יירגע.

4