סיפור חיים - סיפורה של פולט לובלסקי
השכן לקח אותנו ברכבת לכפר, וביקש שנקרא לו "אבא". הכפר היה במרחק של כמאתיים ק"מ מפריז . אני זוכרת שהרכבת הייתה מלאה ב חיילים גרמנים במדים.
ג רנו בפריז בדיר ת שני חדרים ללא שירותים ומקלחת , ונאלצנו לרדת לחצר לשירותים משותפים בקיץ ובחורף . עד נישואי גרתי בדירה ללא מקלחת...
בשנת 1940 , אבי מתגייס לצבא.
מפריז לויברה
נמסרנו למשפחה אומנת, שהובטח לה תשלום בעתיד. האומנת הייתה אלמנה שחיה עם ביתה והבית היה בעצם חווה עם בעלי חיים רבים . אני ואחותי הלכנו לבית הספר בכפר הקטן, כשכל ילדי הכפר היו בכיתה אחת. מחשש שאנשי הכפר ילשינו עלינו והיא תיענש, פנתה האומנת למשטרה. למזלנו, היו כמה מספר שוטרים קומוניסטים במשטר ת הכפר שהמליצו לאומנת שלא תחשוף את הפרטים עלינו לאיש. סביר להניח שכל הכפר ידע על קיומנו ועל קיומם של יהודים נוספים אשר הסתתרו בכפר. הכנסיה גוננה על היהודים הנמלטים באותה תקופה ולמעשה גרמה לכפר שלא להלשין עלינו. חיינו בכפר כשלוש שנים. בין השנים 1942 ל – 1945 . אני זוכרת שאני ואחותי עברנו הטבלה בכפר, ובכל יום ראשון ובחגים הנוצריים הלכ נו לבושות בבגדים חגיגיים לכנסייה. הייתי בטוחה שאני נוצרייה, מאחר שבבית הקומוניסטי שגדלתי בו לא היו כמעט סממני חג יהודיים. אם התנהגנו בבית המשפחה האומנת לא יפה, היו מכניסים אותנו לדיר החזירים.
5
Made with FlippingBook flipbook maker