סיפור חיים - סיפורה של רבקה רחמן

מאי ב 1940 פלשו הגרמנים להולנד וכבשו אותה. באותם ימים הי י תה אחותי טרודי בחופשה בשוויץ אצל משפחת אמי. הורי עשו מאמצים אדירים והחזירו אותה לאמסטרדם. בתחילה , לא חל כמעט שינוי בחיי היהודים. בשנת 1942 נדרשו יהודי אמסטרדם להירשם כיהודים בעירייה ולענוד טלאי צהוב על בגדם. בנ וסף, נאסר על היהודים להשתמש בתחבורה הציבורית, לה י כנס לפארקים ולשבת על ספסלים במקומות ציבוריים. נפוצה שמועה שהגברים יילקחו למחנות עבודה. הורי היו תמימים ולא חשו בסכנה. אבי חשב שהוא צעיר דיו וחזק מספיק כדי לעבוד אם יזומן לעבודה. בתחילה לקחו הגרמנים רק את הר ווקים, ביניהם את דודתי פרדריקה, שלא הייתה נשואה. בשנת 1942 נלקחה דודתי למחנה עבודה ו לנו הודיעו שנפטרה מדלקת ריאות. מאוחר יותר נודע לנו ש נספתה באושוויץ. ביוני 1943 קבלו הורי , יחד עם יתר יהודי אמסטרדם , הודעה ובה נתבקשו להכין תרמיל עם חפצים הכרחיים. אחי זוכר שלקחו את היהודים בחשמלית למקום האיסוף והוא התלהב מהנסיעה בחשמלית. ה ש וטרים ההולנדים היו אלו שהוציאו אותנו מהבתים. מערכת היחסים עם השכנים הלא יהודיים בבניין ב ו גרנו הייתה קורקטית, לא יותר מזה. מעולם לא נכנס נ ו לדירות של שכנינו והם לא התארחו בביתנו. הורי ידעו שעומדים לקחת אות כי השכנה ההולנדית שגרה לידם נהגה לומר לאמי "אתם הולכים לפולין".

נו

"את השידה הזו אקח לחדר של הבת

ו בביתנו

על פריטי רהיטים

אמרה:

היא אף ה הצביע

שלי".

אנחנו גרנו בשכונה חדשה בדרום אמסטרדם. זו ה י יתה שכונה שחיו בה מעט מאוד יהודים. זה גם היה אחד ה מקומות האחרונים שממנו נלקחו היהודים למחנ ה האיסוף . הולנד ב

1943 , הייתי בת חצי שנה. הוב ילו אותנו למחנה ה

ביום שלקחו אותנו מחצית ב

מעבר

ווסטרבורק (Westerbork) בצפון מזרח הולנד. את כל יהודי הולנד מן הכפרים והעיירות אספו גם כן והביאו אותם למחנה האיסוף בווסטרבו . קר משם העבירו חלק מהם ישירות לאושוויץ. בקיץ 1939 כדי שישמש כמקום מקלט לפליטים יהודים שהגיעו בצורה לא חוקית להולנד , בעיקר מגרמניה. מאוחר יותר שימש המחנה כמקום איסוף לכל יהודי הולנד . אנחנו מחנה ב חיינו כחצי שנה. המשפחה שלנו חיתה יחד וכך גם יתר המשפחות במחנה . ממה ש שמעתי על אותם ימים נודע לי שבכל יום שלישי יצאו רכבות מהמחנה. כולם ניסו לדחות את יום יציאתם כי כבר היו שמועות המחנה הוקם על ידי ממשלת הולנד כבר

3