סיפור חיים - סיפורו של שלמה דרוקר
אחרי שהגיעה השמועה שהמלחמה הסתיימה, שכרנו שוב קרון כדי לחזור לפולין, משא שארך כשבועיים והמשפחה גרה בקרון . עברנו ליד העיר שלנו, והבנו ש הדירה שלנו תפוסה על ידי מקומיים, ושלא נשארו כמעט יהודים בעיר. הייתה אווירה עוינת ואנטישמית בעיר, ל כן המשכנו עם הקרון לכיוון גרמניה, ליד קרקוב. קיבלנו שם דירה גדולה שפונתה, אך לא מצאנו עבודה. המשכנו במסע עד קאסל . בקאסל היו מחנות פליטים שאורגנו ע"י האונר"א, וקיבלנו כמשפחה גדולה חדר במחנה שהיה שייך לצבא הגרמני במלחמה.
מצאתי עבודה בסנדלרות בסנדלריה שיהודי פתח במחנה.
גרנו שם שנתיים , אחי הגדולים מצאו בני זוג במחנה הזה.
והמשפחה מתחילה לדבר על עלייה ארצה...
למרות השמועה שהמצב בארץ גרוע, אנחנו מחליטים לעלות ל ארץ. אחי ואחותי מתחתנים ומגיעים לארץ לפני.
אני, אחי יואל והורי עולים בשנת .1948
הגעתי לחיפה ומהנמל כבר התגייסתי לצבא לתקופת טירונות קצרה והמשכתי לשירות של כשנה וחצי.
בשנת 1959 , התחלתי לעבוד בתל אביב, במוסך צמיגים.
גרנו ביפו בחדר
שנתנה לנו משפחתה של מרים,
בבניין של רכוש נטוש.
ביפו על האופנוע שלי
5
Made with FlippingBook. PDF to flipbook with ease