סיפור חיים - סיפורו של שלמה דרוקר
קיבלנו הנחייה לחזור ללבוב.
אבי פנה בשאלה – איך אני יכול לחזור לעיר שהגרמנים שולטים בה?
הבטיחו לבדוק.
שבועיים אחר כך מגיעים בלילה הרוסים למרתף שלנו, ופוקדים עלינו לעבור למקום, אחרי העיר לבוב, מאחר שהמקום ששהינו בו היה נקודת גבול, והרוסים רצו שנתפנה. הובילו אותנו לרכבת משא, שהת מלאה עד אפס מקום, הדלתות נסגרו ורכבת המשא יצאה לדרך. בזמן ששהינו בפשמישל, אמא שלי הצליחה בלילה לעבור את הג בול עם העגלה בליווי של שני אחי, ו להגיע לדירתנו בז'שוב כדי להוציא כמה מעילי חורף ובגדים חמים. נסענו לכיוון סיביר, נסיעה ברכבת משא שארכה כשישה ימים, ועצרנו ליד העיר טומסק ב עיירה קטנה. אחי אריה נשאר בצבא. בתחילה קיבלנו ממנו הודעה שהוא בסדר אבל כמה זמן אחרי ש הגענו לסיביר, הגיעה ההודעה שאריה הוצא להורג... עבדנו כל בני המשפחה במחסן עצים, עצים שהגיעו דרך הנהר. קיבלנו צריף אחד למשפחה, תנור באמצע הצריף, שירותים וצינור מים בחוץ. אני ואחותי הלכנו לבית הספר במקום ואילו אחי הגדולים עבדו במחסן העצים. היו בסיביר עוד מש פחות יהודיות. הפולנים והרוסים עשו הסכם ביניהם, שה אזרחים ה פולנים יכולים לצאת ולהתיישב במקום כלשהו. קיבלנו תעודות ויצאנו לחפש אזור חם יותר כמו אוזבקיסטן, סמרקנד וכד'. בשנת 1943 , שילמנו כסף ושכרנו קרון למשפחה, כדי להמשיך בנסיעה ולחפש עבודה ואזור חם יותר לגור בו. בחרנו אזור שהיה רחוק מאזור המלחמה עם הגרמנים, והתיישבנו בקולחוז בין קזחסטן לאוזבקיסטן בשם אריס. שהינו שם כחצי שנה. אני הצטרפתי למקום, שלומדים ועובדים בו מלאכות יד כמו נגרות, סנדלרות, חייטות וכד'. אחי הגדול, אריה , לא יצא אתנו מאחר שגוייס לצבא. היינו במקום כשנה וחצי.
גרנו במקום בחדר אחד גדול, כשנתיים, עד שנת .1945
4
Made with FlippingBook. PDF to flipbook with ease