סיפור חיים - סיפורו של שלמה רובין

¼¸¸¶ ǴøÀ »È ´Ç´Ã¸À ¾¸°´Ç ³½»È

Ç´· ³ÇÈ ³°Éº´ ³°¸ÈƳ

¶´ºÈ» ¯» ¼»´Á»´ Ç´ºµ» ¼Èȸ ¼²¯ »º»

É´¯´Ç ³¿¿ÁÇ É¸¸Ç¸Á ¼Á ²¶¸ ³¿¿ÁÇ Æ¸É´´³ ¶Çµ¯³ ¾Á½» ³É´½Á³ ¸»´Å¸¿ »È ¼³¸¸¶ ¸Ç´Ã¸À´ ¼¸¸È¸¯³ ¼³¸É´¿´Çº¸µ ²´Á¸É° °Ç ¹ÇÁ ¼¸¯°³ É´Ç´²³ ¾Á½»´ ¼½ÅÁ ¾Á½» ³¿¿ÁÇ ¸°È´É ³¯´È³ ÉÈÈ» ɸÇÀ´½³ ´¿É°´¶ ¼³ ³¯´È³ ¸»´Å¸¿ »È ¾´Çº¸µ³ Ç´½¸È´ ²´Á¸É³ ´ºµ ¯»´ ¸Å¯¿³ ÇǴų ¸ Á ´¶°·¿´ ´±Ç³¿È ³¯´È³ É´¿°Ç´Æ ¾´¸»¸½ ´Åǯ° ¸²´³¸³ ¼Á³ ɽ´ÆÉ É¯ É´¯Ç» ¯Å¸È É´Ç´²» ¼¸Çº´µ ÇÃÀ» ¹È½³ ·Æ¸´Çà ¯´³ ³µ ²´Á¸É ·Æ¸´Çà ´°´ ³¿¿ÁÇ É¸¸Ç¸Á° ¼¸¸ÉÇ°¶ ¼¸É´Ç¸È» ±¯³ ɽµ´¸° É¿È° Ç´¯» ǸÁ³ ¸°È´É ³¯´È ¸»´Å¸¿ º »È ¼¸¸¶ ¸Ç´Ã¸À ¼°´Ç ³¿¿ÁÇ ¸°È´É É´°²¿É½´ ¼¸°²¿É½ ÉÅ´°Æ ¸ Á ÁÅ´°½ ·Æ¸´Çó ³µ °´È¶ ¼µ¸½» ¼Åǽ´ ¼¿½µ½ É´°Ç ´È¸²Æ³´ ´½ÉÇ¿È É´²´É ¼É¸¿Á¿È »Á É´¶ÃȽ³ ¸¿°´ ¼¸ÇƸ³ ³¯´È³ ¸»´Å¸¿ »º» ³²´É ɴǽ» ³¯´È³ ÉôÆɽ ¼¸¸È¸¯³ ¼º¸Ç´Ã¸À ɯ ²ÁÉ» ´¿¸É´¸¿Ã» ¹º° É´º´Çº³ É´»Æ ¯»³ É´¸´´¶³´ ¼¸ÈƳ É´¿´Çº¸µ³ ³°Ç³ ³ÁÆȳ³´ Ľ¯½³ »Á ¸É´º¸¯³ É´°²¿É½³ É´´Å» ³²´É ɴǸÀ½° ³ÁÅ´°È Ȳ´Æ ɺ¯»½ ¼²´Á¸É°´ ¼¸Ç´Ã¸À» ³°ÈƳ° ³°Ç ɴȸ±Ç°´

ɸ¸Ç¸Á »È ³¶´´Ç³ ±¯° ÉDZ´°½³ ³¸¸À´»º´¯³ ɶ´´Ç» ³Æ»¶½» ³²´É ³µ °´È¶ ¼µ¸½° ³»´Áó ´ɸȴ ³º¸½É³ »Á ³¿¿ÁÇ

»´³¸¿³´ ¾´±Ç¯³ ³½µ´¸³ »Á ³¿¿ÁÇ Æ¸É´´³ ¶Çµ¯³ ¾Á½» ³É´½Á» ³²´É ·Æ¸´Çó »È

¸»È ¸»·¸±¸²³ ·½Ç´Ã³ Çɯ³ »Á° ¸ÆÀ¿¸·´´Æ ¸À´¸» ɲ¶´¸½ ³²´É´ ¸»´Å¸¿ »È ¼³¸Ç´Ã¸À ²´Á¸É» ²¶´¸½³ ·¿Ç·¿¸¯³ Çɯ ɽƳ »Á Çɯ° °´»¸È³´ ɸ»·¸±¸²³ ³º¸ÇÁ³ É´²´°Á »º Á´Å¸° »Á´ ³¯´È³ ³¯»½ É´°²¿É³°

סיפורו של שלמה רובין פולין מ

נולדתי -ב ה קטנה בשם ,ב'רצֵ אקְ למשפחה דתית בת 10 נפשות : אבי יצחק , אמי אסתר ושמונה 15.5.1924 ריבעי , בפולין

, חווה

, שרה

, ליזֶע יענקל , אני שלוימה ,

,

ואחיות גיטל :

אחים

גולדה ושרוליק .

משפחה מלוכדת , שנהגה להסב יחד לשולחן בשבתות וחגים עם , הסבים והסבתות , בשקט וביראת כבוד . עברנו לאוט (*) , בה בנה אבי בית מרווח בן חמישה חדרים , וכשנפטר סבי בשיבה טובה ) וכל שיניו בפיו (... עברה סבתי לגור עמנו . משפחתי יהי תה בעלת ביח " ר לבגדים והפרנסה ה י יתה מצויה . כשבגרנו הצטרפנו לע בבית החרושת לע . תים היינו מציבים דוכן

לימים

קצְ וב

בודה

היו סבירים .

ומוכרים בו בגדים . גרנו בסביבת גויים והיחסים

אתם

1933 , עם עליית היטלר לשלטון , הורעו היחסים עם הגויים . האנטישמיות הפכה גלויה

בשנת

האנטישמיות

1935 , עם מותו של ראש הממשלה הפולני פילסו ,קי דס

וחנויות יהודים הוחרמו -ב .

- אשה פוגרומים ו איסור ניהול חיי דת חופשיים . השחיטה נאסרה והיהודים נצטוו

הרימה את ר

לירות בפרות . נמצאה דרך – קודם שחטו ואח ... כ ירו "

בשנת 1939 , אני זוכר את הגרמנים נכנסים לעיר והקצינים מתיישבים בבית ההבראה ולוקחים יהודים כפועלים . הוקמה משטרה יהודית , שמנתה כמאה שוטרים ש , תפקידם היה לספק מכסות פועלים לגרמנים , על פי דרישה -ב. 1940 הוקם מחנה ריכוז בק )ב 'רצא מקום הולדתי , מרחק , הויסלה כדי למנוע מהש י טפונות בחורף להגיע לכפרים . שמסביב שקענו בבוץ האפיק , סובלים מהעלוקות ששרצו במקום . הורי היו מתגנבים למקום ומביאים לנו משהו לאכול . מאוטבוצק י (. הודים בני 15-30 , ביניהם אני ושני אחי , נקראנו ל מגרש ליד אוטבוצק , שם הורו לנו לחפור ולהעמיק את אפיק נהר

כמה

מ"ק

1941 נבנה הגטו באוטבוצק , החלפנו את

מי שפיקח ו על העבודה היו שוטרים יהודים ופולנים -ב.

בתחום הגטו . היהודים ובהם הורי וחמשת אחי ואחיותי ,

ביתנו עם משפחה פולנית ועברנו לבית

ם

הובלו ברכבת לגטו .

1

אבי הצליח לסדר לשתי אחיותיי ולאחי הצעיר מסתור , תמורת מענק גדול , אצל הגוי שעבד עם . אבי אצל הגוי הייתה קצרה . המשטרה היהודית עזרה לגרמנים לאתר את מקום

שלהם

השהיה

צה אזהרה שאם י ימצאו יהודים מסתתרים , כל משפחת המסתירים

מחבואם של היהודים הופ .

. להורג הגוי נבהל ושילח את השלושה . דבר שהביא למותם באחד החיפושים .

תוצא

פרטים

שעד היום לא אזר אומץ לבקש מבן הגוי שהסתיר את אֶ חיו ,

) שלמה מספר בהתרגשות ,

(...

ם

על מות

מדויקים

בספטמבר 1942 שמענו שהגרמנים התחילו לשלוח את תושבי הגטו ברכבות למחנות ריכוז . אני ושני אחי הצלחנו להתחמק ממחנה העבודה שליד הויסלה והסתננו לגטו בלילה . לשמחתנו , מצאנו שם את ההורים עם שני אחים שלנו , שטרם נלקחו ע " י הגרמנים . , חילצנו יחד עם יהודים נוספים , את המשפחות מהגטו , הבאנו אותם למקום מחבוא יערב וחזרנו למחנה העבודה שלנו . למחרת לקחו אותנו לגטו , לחפור קברים לכל היהודים שנרצחו שם ע " י הגרמנים . עבדנו במשך כל היום . כשחזרנו לפנות ערב ליער , לבדוק מה שלום ההורים והאחים שנשארו שם , נודעה לנו האמת המרה מכל : הגרמנים שמעו על היהודים שהתחבאו ביער , הקיפו והרגו את כל היהודים

םאות

. שהיו שם רק מעטים הצליחו להמלט . בין ההרוגים היו גם ההורים ושני אחי .... נו

! הענפה

נותרנו רק שלושה אחים מ כל תנו משפח

ניצלנו את קשרינו

. רשה ו לגטו ו

אחרי מספר חודשים חוסל מחנה הריכוז והגטו והאנשים

הועברו

ועברנו לביתו של גוי שהכרנו , במרחק "כק של מ מהמחנה . התחבאנו במס ת ור שנוצר מתנור לאפיית לחם בביתו . באחת הפעמים כש יצאנו מהמס ת ור התנפלו עלינו גויים מהסביבה בסכינים . ות שלופ המקומיים ניסו להגן עלינו ואנחנו הבנו שעלינו לחפש מקום מסתור פחות מסוכן . בעיצומו , מדי פעם מצאנו מקלט באחד האסמים . החלטנו לעלות לרכבת במטרה להגיע לוורשה , כשאנחנו מצטרפים לעובדים השבים בערב . לגטו אחי הגדול שמע שזקוקים לחייטים ויצא לעבודה ממנה לא שב ! . הרוסים אחי ואני פלשנו לאחד הבתים ויצאנו משם מידי פעם לעבודה - מכרנו בג דים לגויים . אני המשכתי עד תחילת 1943 במכירת הבגדים ואילו אחי הצעיר לייזע יצא לעבוד מחוץ לגטו . כשהופיע בערב בגטו סיפר שקפץ ורשה נעשתה מעת לעת סלקציה ובתים נותרו ריקים ו

החורף

היה

בגטו

ר

מהרכבת שהובילה אותו למיידנק . בסלקציה השנייה שנעשתה , אחי לא שב יותר .

נותרתי לבד בעולם !

2

אפריל 1943 . גיליתי בית בגטו , שחלקו הרוס וללא מדרגות , בקומות החמישית והש . שית י הצטרפתי ל כמה יהודים שהתחבאו בבית הזה כשאני מסתתר בתוך חדרון בעל קירות כפולים , שהכניסה אליו דרך וארון לתליית מעילים . ראינו בתים בוערים בגטו . כאשר האש קרבה , ינו אל פתחנו פתח באחד הקירות . לגרמנים נודע על המסתור שלנו , ואחד היהודים נשלח להזהירנו ש אם לא נרד , הבניין יופצץ . השתלשלנו למטה והובלנו למחנה ההשמדה מיידנק לו יהוב . אותנו דחוסים עד אפס מקום בקרון משא , בצפיפות נוראית , כשהמתים שוכבים על רצפת הקרון . בלילה הגענו למ יידנק , הגרמנים פ י טרלו על גג הרכבת . . קבותינו הסתתרנו יבמ כלי דלק ריקים ובבוקר שמענו דיבורים באידיש . הבנו מהם שאנחנו עדיין בתוך מחנה ההשמדה מיידנק ושהמשלוח ממנו ברחנו כבר הושמד . הצטרפנו ליוצאים לעבודה והג ענו למחנה העבודה והריכוז בוז ין ועבדנו בביח " ר למטוסים . בבוזין נצטוו היהודים ל מסור את מעט הזהב שנותר להם . הצלחנו למכור בגדים או כלי אוכל , מעין שוק שחור קטן , כדי להשיג אוכל . מצאנו חלון קטן ואני ושני חברי נמלטנו , מדלגים על ה גדרות והיריות בע

םע הבויד

בקרון

מדי פעם

מבוזין עד דכאו אני לבוש בכתונת פסים דקה .

הגרמנים יורים עלינו . חלק מהיוצאים נמלט .

אותנו לאמצע אזור בוצי כש ,

באחד הלילות הוצ ואי

בבוקר הוצאו משפחותיהם להורג . לקראת שנת 1944 הועברנו ל מחנה העבודה ,(?) ראדון

בו שהו

גם נשים וילדים ועבדנו שם בביח " ר לייצור נשק .

להתקרב למחנה . הוציאו אותנו למצעד מוות , כשאנחנו ע וברים מרחקים ברגל , שובים מאוכלסים . אחד הגרמנים הביא לנו פעם סיר אוכל . מי שלא

הרוסים

התחילו

יחפים וללא מים ורחוק ימי ים

3

לאולם באזור התעשייה

. הגענו לעיר ט ומשוב מזוביי .יצק

נורה - הליכה

עמד ב קצב ה

הוכנסנו

אותנו לרכבת לאושוויץ . נשארנו בקרון ובבוקר הבנו מהשוטרים היהודים במחנה

ובלילה

העלו

שהשאר הובלו למשרפות .

עברנו עוד מספר מחנות עד ש הגענו לגרמניה , לשטוטגרט , שם עבדנו בהוצאת חול מ . שפוצצו לא זוכר כמה זמן שהינו במקום עד ש הועברנו לדכאו , שאכלס בעיקר אסירים פוליטיים . מלחמה ה התקרבה לסיומה ו הרוסים להתקדם . העבודה מחוץ למחנה הופסקה והגרמנים

מנהרות

המשיכו

שנמות ברעב . היינו עשרה כשנמלטנו מהמחנה .

ציפו

נהג קטר גרמני והציע לנו לה י שאר בסביבה והוא

הסתובבנו מחוץ למחנה . יום אחד ניגש

אלינו

תגידו שאתם עצירים פוליטיים

, שאלות

ישאלו את

יודיע לנו מתי לעלות לרכבת אם ו" .

כם

משוחררים ."

1944 הגענו ברכבת שהי י תה מלאה בצבא גרמני לגבול שווייץ . אחד מהעשרה נהרג במעבר הגבול . אותנו העבירו למפקדה במחנה הצבאי במקום , ראיינו וצילמו מכל הכיוונים עד - אז לא ראו ניצול י ... שואה

סוףב

שנת

, שלמה שני משמאל , בתמונה שצולמה בשוויץ

4

השיפור בטיפול וביחס במחנה הצבאי בשווייץ היה בלתי רגיל וכלל רחצה , מיטות ומצעים נקיים . רק כשהתאוששנו נתנו לנו מעט תה וביסקויטים . במקום בבידוד כשבועיים , עד להחלמה ,

שהינו

את פנינו בחום ובבית הכנסת בירכנו את ברכת

לציריך . היהודים המקומ יים

ומשם

קיבלו

הגענו

. הגומל

קיבלתי דרכון והקונסול ה ציע לי לחזו ר לפולין ! איך אוכל להסביר לו שלא נותר לי דבר בפולין ?

החלטתי להמשיך משווייץ לצרפת , שם קיבלתי משליח הסוכנות ויזה - " סרטיפיקט " לארץ ישראל .

5

לישראל ונשלחתי לקיבוץ עין המפרץ .

ובא ניה האנגלית מטרואה ,

1945 ,

בספ טמבר

הגעתי

האנייה מטרואה

1945 . בהפלגתה הראשונה הביאה ,

- ביולי ו 3 בספטמבר

' מטרואה הגיעה לארץ פעמיים -ב, 18

' אוניה ה )*(

קבוצה גדולה של

ניצולי מ ם המחנות וביניהם את ' ילדי בוכנ וואלד '-

בין יתר העולים שהיו על סיפונה , 470 ילדים ונערים יתומים , ניצולי המחנות .

הגעתי לתל אביב לחפש עבודה ו נזכרתי שאחד השכנים , פולין מ שלנו יעקובוביץ ,' העביר בשנת 1937 מכונות טקסטיל לבני ברק . אחרי מחקר קטן נפגשנו לפגישה מרגשת . בינתיים ניסיתי לשרוד בעיר הגדולה , כשאני ילה תח ישן במסדרון ואח " כ במספרה ולבסוף שוכר עם שותף חדר קטן .

ברמת גן , שם עבדתי

ששכר אותי לעבודה בביהח " קשת "ר "

החלטתי לפנות שוב למר יעקוב ', יץ וב

כעשרים שנה .

-ב 1947 התגייסתי לצבא ולחמתי במלחמת העצמאות . באותה עת לא ידעתי שלימים יגייסו אותי למילואים בכל מלחמות ישראל , ואפילו יצא לי ולשני בני לשרת יחד באותה תקופה ...

6

בערב שמחת תורה הוזמנתי לארוחת חג בבית אחת המשפחות . שם פגשתי את רחל , היא בת 18 , ניצולת שואה גם היא , ואני בן 25.

-ב 1950 נישאנו , רחל ואני .

גרנו בתחילה בדירת חדר בר , ג" ולאט לאט , בעשר אצבעות , בנינו את חיינו מהתחלה .

-ב 1952 נולד בננו איציק -וב

1955 נולד בננו קובי .

זוגיות למופת

7

. שה נינים

כיום יש לנו יש שה נכדים וחמ י

הגענו לפה חדורי ציונות .

, שהחזקתי במלחמות בהגנה על המולדת ,

הרובה

הוא הסמל לניצחון שלי על

משפחתי .

אובדן כל

מבני משפחת רובין מגויסים :

שלושה

במלחמת יום כיפור היינו

.

בני

שני

אני ו

לא היה גאה ממני !

8

. איש ביום 29

(*) עם פרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה היהודית באוטבוצק כ - 5,500

, לאחר שהופצצה , ולאחר שרבים מתושביה עזבו ופנו מזרחה .

בספטמבר 1939 נכבשה העיר על יד גרמנים ה י

על מגן דוד

, הזרוע והדבקת

, בעיר ולאחר מכן הוטל צו על ענידת סרט על

יודנראט

ב אוקטובר 1939

הוקם

1940 החלו להישלח יהודים מהעיר למחנות עבודה . בסוף שנת 1940 נצטוו

חלונות עסקי היהודים קיץב.

שהוקם בעיר , שבו רוכז ו גם אלפים מיהודי הסביבה , ובהם מאות מיהודי

היהודים לעבור ל

.ב' קארצ

גטו

יהודים מדי יום

ביום 15 בינואר 1941 הוקף הגטו בגדר , והוא הפך לסגור , למעט יציאתם של כ - 4,000

, מחלות ומי שנתפס יוצא ממנו ללא רשות , הוצא

נפטרו מרעב ומ

לעבודות כפייה באזור . מאות מיושבי ה

גטו

. בעיר

נשרפו ונהרסו שבעה בתי כנסת

. להורג בתקופת

השואה

מצורף קישור לסרט שנעשה ע " י צוות שפילברג ברמת גן .

1996 .

ראיון עם שלמה רובין בשנת

https://www.youtube.com/watch?v=g8rfpXZaZD8&t=26s

9

KWWS ZZZ HDV\ÀLS FR LO HDV\ÀLS KRORFDXVW VWRULHV KWPO