סיפור חיים - סיפורו של שלמה רובין

אפריל 1943 . גיליתי בית בגטו , שחלקו הרוס וללא מדרגות , בקומות החמישית והש . שית י הצטרפתי ל כמה יהודים שהתחבאו בבית הזה כשאני מסתתר בתוך חדרון בעל קירות כפולים , שהכניסה אליו דרך וארון לתליית מעילים . ראינו בתים בוערים בגטו . כאשר האש קרבה , ינו אל פתחנו פתח באחד הקירות . לגרמנים נודע על המסתור שלנו , ואחד היהודים נשלח להזהירנו ש אם לא נרד , הבניין יופצץ . השתלשלנו למטה והובלנו למחנה ההשמדה מיידנק לו יהוב . אותנו דחוסים עד אפס מקום בקרון משא , בצפיפות נוראית , כשהמתים שוכבים על רצפת הקרון . בלילה הגענו למ יידנק , הגרמנים פ י טרלו על גג הרכבת . . קבותינו הסתתרנו יבמ כלי דלק ריקים ובבוקר שמענו דיבורים באידיש . הבנו מהם שאנחנו עדיין בתוך מחנה ההשמדה מיידנק ושהמשלוח ממנו ברחנו כבר הושמד . הצטרפנו ליוצאים לעבודה והג ענו למחנה העבודה והריכוז בוז ין ועבדנו בביח " ר למטוסים . בבוזין נצטוו היהודים ל מסור את מעט הזהב שנותר להם . הצלחנו למכור בגדים או כלי אוכל , מעין שוק שחור קטן , כדי להשיג אוכל . מצאנו חלון קטן ואני ושני חברי נמלטנו , מדלגים על ה גדרות והיריות בע

םע הבויד

בקרון

מדי פעם

מבוזין עד דכאו אני לבוש בכתונת פסים דקה .

הגרמנים יורים עלינו . חלק מהיוצאים נמלט .

אותנו לאמצע אזור בוצי כש ,

באחד הלילות הוצ ואי

בבוקר הוצאו משפחותיהם להורג . לקראת שנת 1944 הועברנו ל מחנה העבודה ,(?) ראדון

בו שהו

גם נשים וילדים ועבדנו שם בביח " ר לייצור נשק .

להתקרב למחנה . הוציאו אותנו למצעד מוות , כשאנחנו ע וברים מרחקים ברגל , שובים מאוכלסים . אחד הגרמנים הביא לנו פעם סיר אוכל . מי שלא

הרוסים

התחילו

יחפים וללא מים ורחוק ימי ים

3