סיפור חיים - סיפורו של שמואל וולף

בשנת 1956 הותר לנו לעלות לארץ , אישור שניתן ע ״י הנשיא הפולני גומולק ה. נסענו לוינה, משם לאיטליה וממנה בא ו ניה לארץ. גרנו ליד טבריה אך החלטנו לעבור למרכז. עברנו לחולון לדירה קטנה וחיינו בצפיפות גדולה . עם עלייתנו לארץ נאלצו הורי לעבוד קשה לפרנס ת המשפחה ו עבדו בכל עבודה מזדמנת. לאחר זמן מה אבא הוכר בארץ כנכה מלחמה והתחיל לקבל קצבת נכות מהאוצר , שאפשרה לנו להתקיים בצורה סבירה. אבי, שהיה איש עקרונות, וציוני נלהב, פעל רבות למען הזולת , ת רם כס פים להקמת מצבת יהודי מינסק מוזוביצקי וגם השתתף בהוצאת ספר על קהילת העיר, עזר לקרובים, שכנים וחברים, ו היה כל כולו עסוק בתרומה לחברה.

אמי לא התלהבה מ הפעלתנות של אבי, שבגללה נעדר הרבה מהבית , ו הזכירה לו את תקופת ה צבא הרוסי , תקופה בה נשארה גם אז לבד עם הילדים .

אחותי יוספה החלה לעבוד לפרנסת המשפחה כמוכרת בחנות בגדים בדרום תל אביב, חיים ולובה הלכו לבית הספר, ואני רציתי להמשיך את הלימודים שהתחלתי בפולין ולכן נרשמתי לטכניון בחיפה ללימודי הנדסת מכונות. בחיפה גרתי עם שותף. הלימודים היו קשים מאוד, מבחינת השפה ומבחינה כלכלית.

בשיעורי האנגלית שלמדתי במסגרת הלימודים, פגשתי את אשתי לעתיד, מינה (מנואלה) , שלמדה כימיה בטכניון.

12