סיפור חיים - סיפורה של סוזן ביסמוט

¼¸¸¶ ǴøÀ »È ³Ç´Ã¸À

·»°Å¸¸´ ɸ°» ·´½À¸° ¾µ´À

Ç¿Ç° ¾´É¿¸± ³Æ°Ç ³°Éº´ ³°¸ÈƳ

¶´ºÈ» ¯» ¼»´Á»´ Ç´ºµ» ¼Èȸ ¼²¯ »º»

É´¯´Ç ³¿¿ÁÇ É¸¸Ç¸Á ¼Á ²¶¸ ³¿¿ÁÇ Æ¸É´´³ ¶Çµ¯³ ¾Á½» ³É´½Á³ ¸»´Å¸¿ »È ¼³¸¸¶ ¸Ç´Ã¸À´ ¼¸¸È¸¯³ ¼³¸É´¿´Çº¸µ ²´Á¸É° °Ç ¹ÇÁ ¼¸¯°³ É´Ç´²³ ¾Á½»´ ¼½ÅÁ ¾Á½» ³¿¿ÁÇ ¸°È´É ³¯´È³ ÉÈÈ» ɸÇÀ´½³ ´¿É°´¶ ¼³ ³¯´È³ ¸»´Å¸¿ »È ¾´Çº¸µ³ Ç´½¸È´ ²´Á¸É³ ´ºµ ¯»´ ¸Å¯¿³ ÇǴų ¸ Á ´¶°·¿´ ´±Ç³¿È ³¯´È³ É´¿°Ç´Æ ¾´¸»¸½ ´Åǯ° ¸²´³¸³ ¼Á³ ɽ´ÆÉ É¯ É´¯Ç» ¯Å¸È É´Ç´²» ¼¸Çº´µ ÇÃÀ» ¹È½³ ·Æ¸´Çà ¯´³ ³µ ²´Á¸É ·Æ¸´Çà ´°´ ³¿¿ÁÇ É¸¸Ç¸Á° ¼¸¸ÉÇ°¶ ¼¸É´Ç¸È» ±¯³ ɽµ´¸° É¿È° Ç´¯» ǸÁ³ ¸°È´É ³¯´È ¸»´Å¸¿ º »È ¼¸¸¶ ¸Ç´Ã¸À ¼°´Ç ³¿¿ÁÇ ¸°È´É É´°²¿É½´ ¼¸°²¿É½ ÉÅ´°Æ ¸ Á ÁÅ´°½ ·Æ¸´Çó ³µ °´È¶ ¼µ¸½» ¼Åǽ´ ¼¿½µ½ É´°Ç ´È¸²Æ³´ ´½ÉÇ¿È É´²´É ¼É¸¿Á¿È »Á É´¶ÃȽ³ ¸¿°´ ¼¸ÇƸ³ ³¯´È³ ¸»´Å¸¿ »º» ³²´É ɴǽ» ³¯´È³ ÉôÆɽ ¼¸¸È¸¯³ ¼º¸Ç´Ã¸À ɯ ²ÁÉ» ´¿¸É´¸¿Ã» ¹º° É´º´Çº³ É´»Æ ¯»³ É´¸´´¶³´ ¼¸ÈƳ É´¿´Çº¸µ³ ³°Ç³ ³ÁÆȳ³´ Ľ¯½³ »Á ¸É´º¸¯³ É´°²¿É½³ É´´Å» ³²´É ɴǸÀ½° ³ÁÅ´°È Ȳ´Æ ɺ¯»½ ¼²´Á¸É°´ ¼¸Ç´Ã¸À» ³°ÈƳ° ³°Ç ɴȸ±Ç°´

ɸ¸Ç¸Á »È ³¶´´Ç³ ±¯° ÉDZ´°½³ ³¸¸À´»º´¯³ ɶ´´Ç» ³Æ»¶½» ³²´É ³µ °´È¶ ¼µ¸½° ³»´Áó ´ɸȴ ³º¸½É³ »Á ³¿¿ÁÇ

»´³¸¿³´ ¾´±Ç¯³ ³½µ´¸³ »Á ³¿¿ÁÇ Æ¸É´´³ ¶Çµ¯³ ¾Á½» ³É´½Á» ³²´É ·Æ¸´Çó »È

¸»È ¸»·¸±¸²³ ·½Ç´Ã³ Çɯ³ »Á° ¸ÆÀ¿¸·´´Æ ¸À´¸» ɲ¶´¸½ ³²´É´ ¸»´Å¸¿ »È ¼³¸Ç´Ã¸À ²´Á¸É» ²¶´¸½³ ·¿Ç·¿¸¯³ Çɯ ɽƳ »Á Çɯ° °´»¸È³´ ɸ»·¸±¸²³ ³º¸ÇÁ³ É´²´°Á »º Á´Å¸° »Á´ ³¯´È³ ³¯»½ É´°²¿É³°

, מפריז

סיפורה של סוזן ביסמוט ) לבית וייצבלט (

צרפת

ביושבה בחדר האורחים בביתה ברעננה מספרת סוזן ביסמוט , בצרפתית מתובלת בעברית , את סיפור ילדותה בשואה . ניכר שהזכרונות קשים לה אך היא מתגברת ומספרת : " נולדתי בפריז בשנת 1934 למשפחה יהודית שהגיעה לצרפת מפולין בשנות העשרים ; הייתי בת יחידה להורי , סמואל ואווה וייצבלט ) לבית קיבקוביץ ( והיתה לי ילדות מוגנת ומאושרת ; כמעט כל משפחתה של אמא גרה גם כן בפריז . לא היינו דתיים .

- סוזן בת ה 7 , הוריה ודודת

ה אלן

הייתי ילדה קטנה ולא ידעתי כל כך מה מתרחש בעולם מסביבי עד קיץ 1942 , כשהתח ילו המעצרים של יהודי פריז . רק אז הרגשתי את הבהלה של הורי ששמעו ברדיו שמשהו נורא קורה ושהשוטרים הצרפתים באים לעצור את כל הגברים היהודים ולקחתם למקום לא ידוע . , דודי אחי , אמי שהיה אז בן 19 וגר איתנו , יצא במהירות והסתתר בבית הקולנוע מול ביתנו . בחצר הבית גרה מש פחה יהודית מטורקיה ובאותו בוקר באה המשטרה ועצר ה את כולם . שמענו צעקות נוראות , פחד וב הלה אחזו בנו . , אבי וכמה מבני הדודים , הצליחו לברוח לדרום צרפת , לאיזור החופשי ] שלא היה כבוש בידי הגרמנים [ ואני ואמי נשארנו בבית . דודתי אלן , אחות אמי , באה לגור איתנו . באותו זמן חליתי ואושפזתי בבית חולים לילדים . בבית החולים ידעו שאני יהודיה אבל הציגו אותי כילדה נוצריה כדי לשמור ולהגן עלי מן הרדיפות . שהיתי שם , בבית החולים , , כשנה הייתי לגמרי לבד "

באותו זמן שבו נלקחה סוזן לטיפול בבית החולים , נעצרה אמה ,

, אווה על ידי המשטרה הצרפתית

" ה שקרוי המצוד של ואל דיב " , על שם איצטדיון החורף "velodrome d'hiver" , שאליו נלקחו

במ

למעלה מ - 13,000 יהודים , שליש מביניהם ילדים -ב , 16 -וב 17 ביולי 1942 .

1

משם נשלחו רובם למחנה דרנסי ) מצפון לפריז ( ולמקומות מעצר נוספים , ומשם למחנות ההשמדה , בעיקר לאושוויץ ; זה היה ג ם גורלה של אווה , כפי שהתברר בתום המלחמה על פי המסמכים . אבל סוזן לא יד עה זאת אלא רק לאחר המלחמה . ממחנה דרנסי כתבה האם את

היא מבקשת ממנה להציל

האחרון לאחותה אלן בו ,

מכתבה

בתה הקטנה ולשמור עליה

את

) המכתב מובא (. להלן

אמא של סוזן , אווה , לפני הגירוש ביולי 1942 כתבה אמה של סוזן מכתב לאחותה אלן ) : המכתב מתורגם מצרפתית (

אחותי היקרה , מיום חמישי 16

אני מרגישה

מחנה מעצר מצפון לפריז [

ביולי אני נמצאת בדרנסי ]

אחותי

תגידי לי ,

טוב , יש לי מצב רוח טוב ואני מחכה למה שיקרה עם הר איך היא מרגישה והאם שאלה לשלומי . אם אצטרך לעזוב אני סומכת עליך שתשמרי עליה ותטפלי בה . בה אומץ . היקרה , אם פגשת את בתי ,

אני מפקידה אותה

בידיך . אני כותבת לך רשימה של דברים שאני זקוקה להם כדי שתוכלי לשלוח לי במהרה : מעיל חורף , שמלת חורף , בגדים , מגבות , סבון , וזלין , יוד , נעלי עור , גרביונים וחצאית , סוודר וקצת איפור . אני מחכה לתשובתך . אני ממתינה לצאת בכל רגע , אז את יכולה להבין באיזה מצב אני נמצאת . מפתחות הבית נמצאים אצל השומר בכניסה . תקחי אותם ממנו . אני מסיימת , שולחת לך נשיקות חמות , נשיקות גדולות ו חיבוק גדול לבתי הקטנה , אחותך אווה

] זה היה מכתבה האחרון ; אווה נשלחה לאושוויץ ונספתה שם [

2

" דודה אלן באה ולקחה אותי מבית החולים " , ממשיכה סוזן בסיפורה ." בתחילה טיפלה בי דודתי , שהיתה נ שו אה לצרפתי קתולי , ואחר כך , כשהתגברה הסכנה העבירה אותי למשפחה נוצרית קתולית במ רכז צרפת , , בכפר שהסתירה אותי תמורת תשלום . כששאלתי על אמא , אמרה לי דודתי שהיא חולה , וכשתבריא תחזור ותבוא לקחת אותי . מכיוון שהייתי אצל המשפחה הנוצרית , התפללתי לישו שאמא תבריא ותחזור אלי ; נהייתי נוצריה נאמנה ואפילו רציתי להיות נזירה . במשך אותו זמן התפללתי בחו זקה להחלמתה של אמא , אבל אמי לא חזרה ... כשאבא חזר ובא לקחת אותי אחרי המלחמה הייתי בת תשע . אבא אמר לי שאמא הלכה , הלכה לאושוויץ ... באותו זמן לא ממש הבנתי את כל הסיפורים האלה ואת ההבדלים בין יהודים ללא יהודים . חזרנו לפריז , אבל לא לדירה הקודמת של ; ונ משפחות צרפת יות השתלטו עליה והשלטונות לא הכירו בזכותנו על הדירה . נאלצנו לגור בדירה זעירה , אני , אבא וסבתא ) אמא של אבא ( , בחדר , אחד בלי שירותים . לאט לאט הבנתי שאני יהודיה . גדלתי בפריז ולאחר לימודי בבית הספר ) בית ספר לא יהודי - כי , זאת היתה האפשרות שעמדה בפנינו ( התחת נתי עם ויקטור ביסמוט , יהודי שהגיע לפריז

היחידה

נולדו לנו שתי בנות וניהלנו חיי משפחה רגילים .

מתוניס בשנות ה -50 .

בשנת 2002 עלינו לארץ עם כל המשפחה ; יש לנו 13 נכדים ו -5 נינים , תודה לאל , וכמעט כולם . בארץ

סוזן עם הנכדה סמנתה

3

ויקטור וסוזן עם כל המשפחה בחתונה של אח ת הנכדות כשאנו שואלים את סוזן על הרגשותיה היום היא אומרת " : אני מאוד מאושרת ושמחה כאן בארץ , ברעננה , עם כל בני משפחתי . רק על דבר אחד אני מצטערת במקצת ; שלא הצלחתי ללמוד עברית , כפי שהייתי רוצה , למרות שעברתי הרבה אולפנים "...

ויקטור וסוזן בט ק ס פדיון הבן של הני ן

4

KWWS ZZZ HDV\ÀLS FR LO HDV\ÀLS KRORFDXVW VWRULHV KWPO