סיפור חיים - סיפורה של סוזן ביסמוט

¼¸¸¶ ǴøÀ »È ³Ç´Ã¸À

·»°Å¸¸´ ɸ°» ·´½À¸° ¾µ´À

Ç¿Ç° ¾´É¿¸± ³Æ°Ç ³°Éº´ ³°¸ÈƳ

¶´ºÈ» ¯» ¼»´Á»´ Ç´ºµ» ¼Èȸ ¼²¯ »º»

É´¯´Ç ³¿¿ÁÇ É¸¸Ç¸Á ¼Á ²¶¸ ³¿¿ÁÇ Æ¸É´´³ ¶Çµ¯³ ¾Á½» ³É´½Á³ ¸»´Å¸¿ »È ¼³¸¸¶ ¸Ç´Ã¸À´ ¼¸¸È¸¯³ ¼³¸É´¿´Çº¸µ ²´Á¸É° °Ç ¹ÇÁ ¼¸¯°³ É´Ç´²³ ¾Á½»´ ¼½ÅÁ ¾Á½» ³¿¿ÁÇ ¸°È´É ³¯´È³ ÉÈÈ» ɸÇÀ´½³ ´¿É°´¶ ¼³ ³¯´È³ ¸»´Å¸¿ »È ¾´Çº¸µ³ Ç´½¸È´ ²´Á¸É³ ´ºµ ¯»´ ¸Å¯¿³ ÇǴų ¸ Á ´¶°·¿´ ´±Ç³¿È ³¯´È³ É´¿°Ç´Æ ¾´¸»¸½ ´Åǯ° ¸²´³¸³ ¼Á³ ɽ´ÆÉ É¯ É´¯Ç» ¯Å¸È É´Ç´²» ¼¸Çº´µ ÇÃÀ» ¹È½³ ·Æ¸´Çà ¯´³ ³µ ²´Á¸É ·Æ¸´Çà ´°´ ³¿¿ÁÇ É¸¸Ç¸Á° ¼¸¸ÉÇ°¶ ¼¸É´Ç¸È» ±¯³ ɽµ´¸° É¿È° Ç´¯» ǸÁ³ ¸°È´É ³¯´È ¸»´Å¸¿ º »È ¼¸¸¶ ¸Ç´Ã¸À ¼°´Ç ³¿¿ÁÇ ¸°È´É É´°²¿É½´ ¼¸°²¿É½ ÉÅ´°Æ ¸ Á ÁÅ´°½ ·Æ¸´Çó ³µ °´È¶ ¼µ¸½» ¼Åǽ´ ¼¿½µ½ É´°Ç ´È¸²Æ³´ ´½ÉÇ¿È É´²´É ¼É¸¿Á¿È »Á É´¶ÃȽ³ ¸¿°´ ¼¸ÇƸ³ ³¯´È³ ¸»´Å¸¿ »º» ³²´É ɴǽ» ³¯´È³ ÉôÆɽ ¼¸¸È¸¯³ ¼º¸Ç´Ã¸À ɯ ²ÁÉ» ´¿¸É´¸¿Ã» ¹º° É´º´Çº³ É´»Æ ¯»³ É´¸´´¶³´ ¼¸ÈƳ É´¿´Çº¸µ³ ³°Ç³ ³ÁÆȳ³´ Ľ¯½³ »Á ¸É´º¸¯³ É´°²¿É½³ É´´Å» ³²´É ɴǸÀ½° ³ÁÅ´°È Ȳ´Æ ɺ¯»½ ¼²´Á¸É°´ ¼¸Ç´Ã¸À» ³°ÈƳ° ³°Ç ɴȸ±Ç°´

ɸ¸Ç¸Á »È ³¶´´Ç³ ±¯° ÉDZ´°½³ ³¸¸À´»º´¯³ ɶ´´Ç» ³Æ»¶½» ³²´É ³µ °´È¶ ¼µ¸½° ³»´Áó ´ɸȴ ³º¸½É³ »Á ³¿¿ÁÇ

»´³¸¿³´ ¾´±Ç¯³ ³½µ´¸³ »Á ³¿¿ÁÇ Æ¸É´´³ ¶Çµ¯³ ¾Á½» ³É´½Á» ³²´É ·Æ¸´Çó »È

¸»È ¸»·¸±¸²³ ·½Ç´Ã³ Çɯ³ »Á° ¸ÆÀ¿¸·´´Æ ¸À´¸» ɲ¶´¸½ ³²´É´ ¸»´Å¸¿ »È ¼³¸Ç´Ã¸À ²´Á¸É» ²¶´¸½³ ·¿Ç·¿¸¯³ Çɯ ɽƳ »Á Çɯ° °´»¸È³´ ɸ»·¸±¸²³ ³º¸ÇÁ³ É´²´°Á »º Á´Å¸° »Á´ ³¯´È³ ³¯»½ É´°²¿É³°

, מפריז

סיפורה של סוזן ביסמוט ) לבית וייצבלט (

צרפת

ביושבה בחדר האורחים בביתה ברעננה מספרת סוזן ביסמוט , בצרפתית מתובלת בעברית , את סיפור ילדותה בשואה . ניכר שהזכרונות קשים לה אך היא מתגברת ומספרת : " נולדתי בפריז בשנת 1934 למשפחה יהודית שהגיעה לצרפת מפולין בשנות העשרים ; הייתי בת יחידה להורי , סמואל ואווה וייצבלט ) לבית קיבקוביץ ( והיתה לי ילדות מוגנת ומאושרת ; כמעט כל משפחתה של אמא גרה גם כן בפריז . לא היינו דתיים .

- סוזן בת ה 7 , הוריה ודודת

ה אלן

הייתי ילדה קטנה ולא ידעתי כל כך מה מתרחש בעולם מסביבי עד קיץ 1942 , כשהתח ילו המעצרים של יהודי פריז . רק אז הרגשתי את הבהלה של הורי ששמעו ברדיו שמשהו נורא קורה ושהשוטרים הצרפתים באים לעצור את כל הגברים היהודים ולקחתם למקום לא ידוע . , דודי אחי , אמי שהיה אז בן 19 וגר איתנו , יצא במהירות והסתתר בבית הקולנוע מול ביתנו . בחצר הבית גרה מש פחה יהודית מטורקיה ובאותו בוקר באה המשטרה ועצר ה את כולם . שמענו צעקות נוראות , פחד וב הלה אחזו בנו . , אבי וכמה מבני הדודים , הצליחו לברוח לדרום צרפת , לאיזור החופשי ] שלא היה כבוש בידי הגרמנים [ ואני ואמי נשארנו בבית . דודתי אלן , אחות אמי , באה לגור איתנו . באותו זמן חליתי ואושפזתי בבית חולים לילדים . בבית החולים ידעו שאני יהודיה אבל הציגו אותי כילדה נוצריה כדי לשמור ולהגן עלי מן הרדיפות . שהיתי שם , בבית החולים , , כשנה הייתי לגמרי לבד "

באותו זמן שבו נלקחה סוזן לטיפול בבית החולים , נעצרה אמה ,

, אווה על ידי המשטרה הצרפתית

" ה שקרוי המצוד של ואל דיב " , על שם איצטדיון החורף "velodrome d'hiver" , שאליו נלקחו

במ

למעלה מ - 13,000 יהודים , שליש מביניהם ילדים -ב , 16 -וב 17 ביולי 1942 .

1

משם נשלחו רובם למחנה דרנסי ) מצפון לפריז ( ולמקומות מעצר נוספים , ומשם למחנות ההשמדה , בעיקר לאושוויץ ; זה היה ג ם גורלה של אווה , כפי שהתברר בתום המלחמה על פי המסמכים . אבל סוזן לא יד עה זאת אלא רק לאחר המלחמה . ממחנה דרנסי כתבה האם את

היא מבקשת ממנה להציל

האחרון לאחותה אלן בו ,

מכתבה

בתה הקטנה ולשמור עליה

את

) המכתב מובא (. להלן

אמא של סוזן , אווה , לפני הגירוש ביולי 1942 כתבה אמה של סוזן מכתב לאחותה אלן ) : המכתב מתורגם מצרפתית (

אחותי היקרה , מיום חמישי 16

אני מרגישה

מחנה מעצר מצפון לפריז [

ביולי אני נמצאת בדרנסי ]

אחותי

תגידי לי ,

טוב , יש לי מצב רוח טוב ואני מחכה למה שיקרה עם הר איך היא מרגישה והאם שאלה לשלומי . אם אצטרך לעזוב אני סומכת עליך שתשמרי עליה ותטפלי בה . בה אומץ . היקרה , אם פגשת את בתי ,

אני מפקידה אותה

בידיך . אני כותבת לך רשימה של דברים שאני זקוקה להם כדי שתוכלי לשלוח לי במהרה : מעיל חורף , שמלת חורף , בגדים , מגבות , סבון , וזלין , יוד , נעלי עור , גרביונים וחצאית , סוודר וקצת איפור . אני מחכה לתשובתך . אני ממתינה לצאת בכל רגע , אז את יכולה להבין באיזה מצב אני נמצאת . מפתחות הבית נמצאים אצל השומר בכניסה . תקחי אותם ממנו . אני מסיימת , שולחת לך נשיקות חמות , נשיקות גדולות ו חיבוק גדול לבתי הקטנה , אחותך אווה

] זה היה מכתבה האחרון ; אווה נשלחה לאושוויץ ונספתה שם [

2

" דודה אלן באה ולקחה אותי מבית החולים " , ממשיכה סוזן בסיפורה ." בתחילה טיפלה בי דודתי , שהיתה נ שו אה לצרפתי קתולי , ואחר כך , כשהתגברה הסכנה העבירה אותי למשפחה נוצרית קתולית במ רכז צרפת , , בכפר שהסתירה אותי תמורת תשלום . כששאלתי על אמא , אמרה לי דודתי שהיא חולה , וכשתבריא תחזור ותבוא לקחת אותי . מכיוון שהייתי אצל המשפחה הנוצרית , התפללתי לישו שאמא תבריא ותחזור אלי ; נהייתי נוצריה נאמנה ואפילו רציתי להיות נזירה . במשך אותו זמן התפללתי בחו זקה להחלמתה של אמא , אבל אמי לא חזרה ... כשאבא חזר ובא לקחת אותי אחרי המלחמה הייתי בת תשע . אבא אמר לי שאמא הלכה , הלכה לאושוויץ ... באותו זמן לא ממש הבנתי את כל הסיפורים האלה ואת ההבדלים בין יהודים ללא יהודים . חזרנו לפריז , אבל לא לדירה הקודמת של ; ונ משפחות צרפת יות השתלטו עליה והשלטונות לא הכירו בזכותנו על הדירה . נאלצנו לגור בדירה זעירה , אני , אבא וסבתא ) אמא של אבא ( , בחדר , אחד בלי שירותים . לאט לאט הבנתי שאני יהודיה . גדלתי בפריז ולאחר לימודי בבית הספר ) בית ספר לא יהודי - כי , זאת היתה האפשרות שעמדה בפנינו ( התחת נתי עם ויקטור ביסמוט , יהודי שהגיע לפריז

היחידה

נולדו לנו שתי בנות וניהלנו חיי משפחה רגילים .

מתוניס בשנות ה -50 .

בשנת 2002 עלינו לארץ עם כל המשפחה ; יש לנו 13 נכדים ו -5 נינים , תודה לאל , וכמעט כולם . בארץ

סוזן עם הנכדה סמנתה

3

ויקטור וסוזן עם כל המשפחה בחתונה של אח ת הנכדות כשאנו שואלים את סוזן על הרגשותיה היום היא אומרת " : אני מאוד מאושרת ושמחה כאן בארץ , ברעננה , עם כל בני משפחתי . רק על דבר אחד אני מצטערת במקצת ; שלא הצלחתי ללמוד עברית , כפי שהייתי רוצה , למרות שעברתי הרבה אולפנים "...

ויקטור וסוזן בט ק ס פדיון הבן של הני ן

4

הפורמט הדיגיטלי שלי

כל הזכויות שמורות לאתר הפורמט הדיגיטלי שלי - יוסי קווטינסקי אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך אחרת כל חלק שהוא מהחומר בפרסום זה

יש לקבל אישור מהפורמט הדיגיטלי שלי לשימוש בחומר בפרסום זה

עיצוב, הפקה והוצאה לאור אתר הפורמט הדיגיטלי יוסי קװטינסקי תקשורת רק ױרטואלית אני כבד שמיעה yoqva@inter.net.il אימײל: 052-6770011 . טל

easyflip4u.com

https://www.easyflip4u.com/easyflip-holocaust-stories