סיפור חיים - סיפורה של יהודית הררי
מעניין לציין שילדי הקבוצה שלנו, שכולנו היינו ניצולי שואה, מעולם לא דיברנו בינינו על החיים שלנו שקדמו לחיינו בקיבוץ ועל אשר עבר עלינו בתקופת השואה. כנראה שניסינו לשכוח ולהשאיר מאחור את כל הפרק הקשה ההוא כדי להתחיל חיים חדשים בארץ ולהצליח במשימת ההשתלבות בקי בוץ. וכך קרה שרק לפני שנים אחדות התברר לי שחבר תי לקבוצה , שאף היא עלתה מסלובקיה, חייתה בטרזיינשטאט בדיוק בתקופה שאני ואחותי היינו שם. תקופת הקיבוץ הייתה תקופה מכוננת בחיי. הקיבוץ נתן לי בית שלא היה לי רוב חיי. אני זוכרת באהבה את כל החגים שחגגנו , שבהם היה ל י חלק בכן ו אירועים שונים בקיבוץ. הרגשתי טוב ב דגניה ב' והייתי מעורה בכל מה שהתרחש בו. אלו היו חיי ואהבתי אותם. לא עניין אותי דבר מחוץ לחיי הקיבוץ גם כי לא הייתה לנו משפחה בארץ. אחותי התגייסה לצבא וכשסיימה את שירותה הצבאי למדה הוראה בסמינר הקיבוצים. חזרה היא לקיבוץ ועבדה כמורה. לאחר מספר שנים עזבה כדי ללמוד באוניברסיטה. כשהגיע זמני להתגייס לא רצו לקבל אותי בגלל בעיה לבבית שהייתה לי. מחיתי, התעקשתי וביקשתי שידונו במקרה שלי מחדש. בסופו של דבר גייסו אותי אך חתמתי על מסמכים בהם ויתרתי על אחריות הצבא לגבי. קיבלתי גם פטור מריצות בטירונות. אחד הדברים שחקוק יבז היטב כרוני הוא הפעם הראשונה בה יצאתי לחופשה מהצבא והגעתי לקיבוץ לבושה במדי חיל האוויר. לא הייתה גאה ממני ומאושרת ממני במדי חיל האוויר של צהל. תשרת י ברמת דוד כמשקית תרבות.
1957 , בתקופת הטירונות
Made with FlippingBook flipbook maker