סיפור חיים - סיפורה של יהודית הררי

אשר כ שבנו הביתה גילינו שלאמי נולדה תינוקת בשם אווה . בעלה של אמי, כנראה לא רצה לגדל עוד שתי ילדות וכך נשלחה אחותי לפנימ י יה ואני נשארתי אתם מאותה תקופה יש לי זיכרון שאני הולכת לבית ספר בו למדנו ב שפה ה סלובקית ו כן לימדו אותנו מעט

בבית.

זוכרת שעזרתי לא מי לטפל בתינוקת.

למדתי שם כשנתיים. אני גם

רוסית.

רצתה אמא

עוד לפני ההכרזה על המדינה כבר ידענ ו שאנחנו עומדות ל ונס ע לישראל ךבכ ,

. אחותי שבה מהפנימייה לגור אתנו זמן קצר לפני נסיעתנו

לקיים את צוואת ו של אבא

ארצה ושתינו היינו חברות בתנועת " גורדוניה " – " מכבי הצעיר " . לפני הנסיעה לארץ הצטלמנו שלושתנו אמא, אחותי ואני. רחל, אחותי ואני היינו חלק מ קבוצת ילדים מהונגריה וצ'כ ו סלובקיה ה התכוננ ש י לעלי ה לישראל במסגרת "עליית הנוער" . אמא הסבירה לנו תגיע לארץ במהלך השנה הקרובה. זו הסיבה שלא חששתי כי לא חשבתי

שהיא

שהפרידה היא לטווח ארוך. אך השנה המובטחת התארכה ל – 25

שנים.

1949 , אמא , אחותי רחל ואני לפני עלייתנו לארץ

1949 , נסענו ברכבת לאיטליה ועלינו על האני י ה קומפודוליו. במהלך כל ההפלגה

בפברואר

ההפלגה אחותי ואני היינו

הרגשתי רע מאוד, כמעט לא אכלתי ו הקאתי רוב הזמן. ך שבמ

עול כבד מאוד ואחריות

יחד ואני זוכרת אותה דואגת לי. למעשה רבץ על אחותי בת ה - 13

לדאוג לי. הרגשתי שהיא הסמכות בשבילי, יותר כמו אמא מאשר אחות. ה י כשהאני התקרבה לחיפה הי י תה שמחה גדולה אצל העולים. חיכינו על הסיפון התפעלנו מן הבתים שרא ינו מרחוק, רקדנו ושרנו. בתוך הקבוצה רקמנו תכניות מה נעשה לכשנגיע, ואני זוכרת שמאוד רצינו לקטוף תפוזים.

רבה

Made with FlippingBook flipbook maker