סיפור חיים - סיפורה של יהודית הררי
ההפלגה ארכה כשבוע והגענו לשער העלייה שם שהינו כשבוע. לאחר שבוע הגיעה משאית מהקיבוץ ונסענו כל קבוצת הילדים ל קיבוץ שיועד לנו , "דגניה ב" ש , הפך להיות הבית ש לנו. אני מניחה שהקיבוצים רצו את חבורת הצעירים שיבואו ויחזקו אותם. הקבוצה שלנו כונתה "חברת נוער ח". בתחילה רצו לשלוח אותי לקבוץ אחר כי הייתי צעירה מכל ילדי הקבוצה בשלוש שנים, אך אחותי התעקשה שישאירו אותי יחד אתה. עם הגעתנו לקיבוץ החליפו את ש מה המקורי של אחותי גבריאלה לרחל וכן ביקשו מאתנו לדבר עברית ולא הרשו לנו לדבר סלובקית . מסיבה זו כמעט שכחתי את שפת האם שלי. כל הקבוצה שלנו למדה עברית בקיבוץ שלנו , אותי צירפו לילדי המשק שלמדו בדגניה א' . כך הפרידו ביני לבין אחותי. כשחזרתי בכל יום מבית הספר לא ביליתי עם אחו תי כי היא הייתה עסוקה עם חבריה מקבוצת הגיל שלה. באותה תקופה לא היה בקיבוץ דגניה ב' נוהג שמשפח ה בת קיבוץ מאמצת ילד חוץ.
ראשונה בדגניה ב' , עומדת שלישית משמאל. המדריכה רבקה עומדת משמאל
1949 , השנה ב
יחד עם כל הנאמר למעלה , מהיום שהגעתי לקיבוץ הרגשתי שנולדתי מחדש . הייתה ב
קיבוץ
אנרגיה חיובית. הייתה לנו מדריכה בשם רבקה קופר שדאגה לנו מאוד והרגשתי שהתקבלתי לחב ר ה הקיבוצית. הייתי חלק מקבוצה של בנות קיבוץ ש"אימצה אותי" ויחד נהגנו לבלות לאחר הלימודים. החיים שלנו התנהלו בחוץ בטבע ל , חדרים שלנו הגענו רק כדי לישון. פתאום, לאחר שנים קשות, הרגשתי שנפתח לי שער חדש לחיים. היו אלה שנים
Made with FlippingBook flipbook maker