סיפור חיים - סיפורו של יוסף רוזנפלד

4

הפשוטות שהיו בידיהם, ולאחר חפירה קצרה מצאו מים. אחד מאנשי ה - ס.ס. שראה את הדבר

הגיב באומרו: "כנראה שיש ליהודים אלוקים בשמים!".

זמן דחסו אותם הגרמנים בקרונות, 130 איש בקרון אחד, ונתנו להם שימורי בשר

לאחר

מקולקלים . רבים אכלו ומתו. יוסף אכל חצי קופסה ושוב, בדרך נס, נשאר בחיים. במשך הנסיעה

בקרון נפצע יוסף בידו והפצע נזדהם. כשהגיעו לדכאו הושלך על הקרקע וכבר ר צו להעמיס אותו

על עגלת המתים; ו אולם אז נשאל ביידיש: "אתה חי?" והוא פקח את עיניו, וכך ניצל. " שוב, אומר

יוסף, קרה לי נס!". שרשרת הניסים לא פסקה; כתוצאה מהפצע המזוהם קיבל יוסף חום גבוה

וכל הזרוע התנפחה. הוא סבל מהזיות וכבר היה מוכן למות, אבל אז, שוב בדרך נס ופלא, שמע

מישהו קורא ואומר: "מה עשיתם לבחור הזה?" (אולי היה זה אדם מ"הצלב האדום", משער

יוסף). הוא נלקח למרפאה לטיפול ולמחרת מצא עצמו אחרי ניתוח בידו. כשהבריא, נשלח יוסף

לעבודת פרך בתיקון פסי רכבת על יד דכאו. הממונה עליו היה קאפו גרמני בשם קנול, אכזר מאין

כמוהו, פושע שנשפט על רצח לפני המל חמה. הוא היכה את יוסף פעמיים, מכות איומות, מכות

רצח, ויוסף אינו מבין כיצד שרד. יוסף מספר שלאחר המלחמה הוא נתפס ועשו בו שפטים.

תוכניתם של הגרמנים היתה להרוג את כל אסירי המחנה עם סיום המלחמה, אבל לא הספיקו.

כשנכנסו הכוחות לשחרר את המחנה ראה יוסף בפעם הראשונה חיילים לבושים בחצאיות

(חיילים סקוטים). הם שוחררו בשטח פתוח ויוסף נרדם באיזו רפת וישן שעות רבות. לאחר זמן

החליט לנסוע לארץ ישראל וכבר עלה על משאית שה ובילה את אלה שרצו להגיע לארץ. לפתע,

נזכר בדבריה האחרונים של אחותו פרידה, שעכשיו היו בבחינת צוואה: "כשתשוב מן המלחמה,

עליך להחזיר לבעלים את התכשיטים ודברי הערך שיהודי הכפר הטמינו אצלנו". יוסף ירד מן

המשאית וחזר הביתה לכפר הולדתו. שם פגש את שני אחיו ששרדו, מ -שה ישראל ואברהם,

וסיפר להם על האוצר הטמון בביתם ועל חובתם להחזירו. הם אכן מצאו את השקיות והצנצנות

עם דברי הערך, כולם מסומנים בשם בעליהם. יוסף מציין בגאווה כי יהודי הכפר סמכו על

משפחתם ולכן נתנו להם הכל למשמרת. אומר יוסף: "רצינו והשתדלנו להחזיר את הרכוש אבל

וחזרה לכפר. לגבי האחרים, עשינו מאמצים

הדבר היה קשה מאוד. רק משפחה אחת

שרדה

גדולים למצוא את קרובי המשפחה שניצלו".

לאחר זמן קצר עברו האחים לעיירה שונקוט - מארה ושם התחתן אברהם עם גולדה ינוביץ. גם

יוסף פגש את חברתו מימי הילדות, גבריאלה ינוביץ (אחותה של גולדה), אבל מפאת גילה

הצעיר, היא היתה בת 18 , לא נישאו עדיין. שניהם הצטרפו לקיבוץ - הכשרה בבראשוב, רומניה,

אבל לא הצליחו, מכמה סיבות, לעלות לארץ עם כל ההכשרה. יוסף עבד בבית חרושת ויום אחד