מכון חרוב - שבת אחים גם יחד - השמה וליווי של אחאים במסגרות חוץ-ביתיות

מיכל בת אור, קרן סהר, עירית בירגר, רומי ישי, עמית פרי, כרמית אבירם ודברת אורן

חוויית אובדן נוספת על אובדן הבית, והם מתמודדים עם ריחוק ועם געגועים למעטפת האחאות. הסטודיו הפתוח מאפשר הזדמנויות לאחאים להיפגש בו כשהם יוצרים באותו החלל. לעיתים קרובות ההתכנסות של האחאים בסטודיו מקבלת אופי של מפגש משפחתי מחודש המאפשר שיח, ג׳סטות של יחסים, התעדכנות ושמירת קשר. לעיתים גם נוצרות הזדמנויות להמשיך ולפתח את הקשר האחאי בתוך ההקשר של יצירה בסטודיו, וצוות ההנחיה יכול לתמוך בהתפתחות זו. עוד בהקשר של נקודת המבט האחאית, יש לציין שאל הסטודיו באים גם אחאים של ילדי הורי הבית של המשפחתונים, חלקם יוצרים במרחב הסטודיו בקביעות ולאורך שנים. הכללת ילדיהם של הורי המשפחתונים ממחישה את ) של הסטודיו הפתוח – פתוח לכל פרטי הקהילה, כסטודיו inclusion( עקרון ההכללה פתוח הממוקם בשכונת מגורים ופתוח לשרת את בני כל הגילים, מהגרים ומקומיים, וכן בקנדה ישמש Art Hive מעגלי משפחה שונים. כך למשל, מודל של סטודיו פתוח המכונה מרחב יצירה ליחידים, למשפחות וגם לחלקי משפחות ובהם אחאים. בכפר הילדים אפשרות ליצירה משותפת בין האחאים מזמנת, נוסף על שחזור של היחסים ביניהם בתוך מרחב מוגן, גם אפשרות למשחק ולהרחבה של דפוסים ותפקידים. בכך מתאפשרת התנסות במגוון של תגובות זה לזה ולסביבה. נביא כאן שתי דוגמאות פרוטוטיפיות להמחשה. אח ואחות צעירים, בגיל בית הספר היסודי, הגיעו לעבוד בסטודיו. בתחילה בדוגמה אחת לקחה האחות את תפקיד המובילה, הגיעה לסטודיו בהתמדה, ואילו האח התקשה לשהות במרחב הסטודיו, יצא ונכנס, יצר ופירק (לרוב גם השליך לפח). בשלב זה נוצר קשר יציב עם האחות אך לא עם האח. בהמשך יצרה הילדה לעצמה מרחב משחקי בטוח בסטודיו, הזמינה את הצוות להצטרף אליה למשחקי תפקידים שונים ואִפשרה לעצמה לגדול מתוך התפקיד המרצה שלרוב נטלה למרחבים נוספים, בעיקר דרך משחק של גננת מענישה וילדים "לא מקשיבים". כעבור זמן היו פעמים שבהן הגיע האח וביקש להצטרף למשחק התפקידים. האחות נענתה לבקשתו והתאפשר משחק רב משתתפים בסטודיו, שבו לעיתים היה הוא הגנן הצעקן והיא עוזרת הגננת הטובה. ניכר כי שלב זה ביצירת הקשר בסטודיו תרם לאח ואִפשר לו להתוודע לאפשרויות הגלומות במרחב זה. בהמשך הגיע האח והצליח לשלב גם עבודה קרובה עם אחת ממנחות הסטודיו, ליצור קשר אישי ואף לשמור חלק מהעבודות. אצל האחות, אשר המשיכה להגיע לסטודיו בקביעות, ללא קשר לאח, ניכר כי כל אפשרות להרחבת הביטוי האותנטי בסטודיו תרמה לה, מה שהתאפשר גם בזכות נוכחותו של האח ובזכות טווח הרגשות וההתנהגויות שהפגינה כלפיו (על הרצף שבין דאגה ואכפתיות לתוקפנות). לעיתים עבדו במקביל, כל אחד מהם מרוכז בענייניו, ולעיתים אף התאפשר להם משחק משותף, דבר שנראה מהצד כבעל ערך רב עבורם. כפי שעולה מן הדוגמה, לאחאים בסטודיו יש אפשרות לעבוד יחד או לחוד, ואנשי הצוות נמצאים שם כדי לתווך את היצירה והמשחק המשותפים. שלושה אחאים שחיים בפנימייה באים אל הסטודיו במשך השנים באופן לא ועוד דוגמה: קבוע. יש זמנים ששלושתם באים ויש שרק אחד או שניים מהם באים. המצב המיוחד של הסטודיו, שמאפשר להם לעבוד זה לצד זה, לעיתים בנפרד ולעיתים במשותף בנוכחות מבוגרים, מדמה באופן טבעי את מציאות חיי האחאות. בתחילה ניכרו באופן בולט דפוסי היחסים ביניהם. האחות הגדולה השומרת, האח הקטן שצריך לשמור עליו, ואח בתפקיד של הזקוק לאישור האחים האחרים לכל פעולה או יצירה שלו. כל החלטה הייתה מתקבלת

64