סוניה הרטמן - תחנות חיי

רצפת פסיפס גדולה. מתוך חוסר ידע בחשיבות הדבר החליטו שיש להסתיר את הממצא, מפחד פן יגידו לנו לפנות את המקום בגלל חשיבותו ההיסטורית ארכיאולוגית. לכן במקום להביא מומחים כיסו את הפסיפס באדמה, ואחר כך יצקו מעל את המקלט. הדבר נעשה מתוך טיפשות וחוסר ידע, ועד היום אני מצטערת על כך. הוא מהאתרים הארכאולוגיים הראשונים שנחפרו בארץ ישראל. בשנת תל מגידו הוכר האתר כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. מחבר חזון יוחנן (הספר 2005 האחרון בברית החדשה) בחר במגידו כמקום הקרב האחרון בין כוחות הטוב והרע וכך נולד הביטוי ארמגדון, שיבוש של השם - "הר מגידו". בהתאם, הפך מגידו לאתר חשוב עבור הנוצרים. החפירות הראשונות במקום נערכו על ידי החוקר הגרמני גוטליב שומאכר בשנים המשיכהלחפורבמקוםמשלחתשלהמכון האוריינטלי 1939 ל- 1925 . בין 1905-1903 ניהל את החפירות יגאל ידין. 1967 וב- 1966 , ב- 1960 של אוניברסיטת שיקגו. ב- נערכות במגידו 1994 , על ידי אברהם איתן. מאז 1974 חפירה נוספת נערכה בשנת חפירות נרחבות על ידי אוניברסיטת תל אביב בניהול פרופסור ישראל פינקלשטיין ופרופסור דוד אוסישקין. החוקרים גילו במגידו שלושים שכבות ארכאולוגיות, החל 4,000- מהתקופה הנאוליתית ועד התקופה האשורית, המשתרעות על פני למעלה מ שנה. שבר קטן מהלוח השביעי של עלילות גילגמש נמצא בתל מגידו, בשפכי המכון (ויקיפדיה) האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו שחפר בתל. כאשר הגענו למגידו, הקיבוץ לא שכן במקום הנוכחי אלא על גבעה קרובה יותר לוואדי של נחל הקיני. על הגבעה נשארו שלושה בתים ערביים: בית דו קומתי, שהיה ביתו של האפנדי ששלט במקום, בית ששימש אותנו כנגריה, ובית שלישי ששימש כמכבסה. הגבעה מולנו, עליה שוכן הקיבוץ כיום, היתה חשופה ואדומה כולה מפריחת כלניות, מראה מרהיב ומשמח שאיני יכולה לשכוח. חברי גרעין יוסף קפלן קיבלו מהסוכנות צריפים שוודים; צריף שוודי גדול שימש

102