סוניה הרטמן - תחנות חיי
אבא שלי תמיד היה פסימיסט, בניגוד לאמא שהיתה אופטימיסטית. כשהגענו לווקטיל ואבא ראה לאן הגענו, הוא התחיל להתלונן על מר גורלנו. אני זוכרת שאמא אז אמרה לו: "אברהם, תיקח את, תחפור בור עמוק, ותכניס לתוכו אותי ואת סוניה ותכסה אותנו. אם אתה לא עושה זאת, אז תפסיק לילל, ונבדוק איך אפשר להסתדר כאן״. ובאמת אחרי מספר ימים אבא הלך לעבוד ברפת, אמא החלה לעבוד בבית התינוקות, אני התחלתי ללמוד בבית הספר והחיים בגירוש בסיביר החלו להיות פחות או יותר נסבלים. מפקד המקום שקיבל את פנינו בהגיענו, הבהיר לנו שחלים כאן שני כללים: א. לכאן רק מגיעים - מפה לא יוצאים! (לעצמנו אמרנו שאנחנו עוד נצא כי יש לנו מולדת, פולין). ב. מי שלא עובד לא אוכל!
אמא כותבת לסוניה בפולנית כשהן ברוסיה, כדי לתרגל ולשמור על השפה
40
Made with FlippingBook Annual report maker