סוניה הרטמן - תחנות חיי
ופולני שהכיר אותה הרג אותה. לבית ולחנות שלנו נכנסו אנשי העולם התחתון של ורשה. החתולה שלי שכבה בכניסה לבית, לא הסכימה לקבל אוכל מאיש, ולא משה ממקומה עד שמתה. ברחובות לודז' כבר הסתובבו באותם ימים פעילים של התנועות החלוציות, ואספו אליהם ילדים יהודים שהגיעו לעיר ממקומות שונים. באחת הפעמים כאשר התהלכתי ברחוב בלודז', פגש אותי אדם לא מוכר ושאל: את יהודיה? עניתי בחיוב, ללא חשש; אחרי תקופת החינוך שעברתי באווירה אנטישמית בברית המועצות לא פחדתי, האנטישמים לא עשו עליי רושם. אותו אדם אמר לי: בואי איתי, אקח אותך לקיבוץ. כאשר שאלתי מה זה קיבוץ? הוא הסביר: אני חבר בארגון שנקרא הבריחה. אנחנו אוספים יהודים מפולין ומארגנים אותם בקבוצות הנקראות קיבוץ, במטרה להעלות אותם לארץ ישראל. אמרתי לעצמי ששמעתי פעם על ארץ ישראל, באותה שיחה בשפה העברית ששמעתי בזמנו בבית הילדים. קבוצות נוער יהודי התארגנו לפי המפלגות הקיימות. במקרה מי שפגש אותי היה . 43 שליח של תנועת "השומר הצעיר", וכך הגעתי לקיבוץ שלהם ברחוב קילינסקי היה שם שליח מהארץ בשם נחום בונה מקיבוץ שער הגולן, וגם ישראל ברזילי מנגבה (שאחר כך היה חבר כנסת ושר הבריאות, ועל שמו נקרא בית חולים ברזילי באשקלון). בקיבוץ לימדו אותנו גם שירים בעברית, למרות שלא הבנתי מילה. שרנו למשל: גולו גולו אבן גול, בלי להבין מה אנחנו שרים. בברית המועצות חונכתי על פי התעמולה הסובייטית, ונוכחתי לדעת שלאדם יש ערך, ואיש לא ידכא אותי. גדלתי על הסיסמאות שלהם, והייתי צעירה מכדי להבחין ברעות החולות שהתגלו במציאות הסובייטית. גדלתי בתחושה של חופש, ולמרות ששררה אי התאמה מוחלטת בין הסיסמאות הסובייטיות לציונות, בקיבוץ בלודז' הרגשתי שהגעתי למקום שמתאים לי, בזכות רוח החופש ותחושת החירות ששררו בו. הורי חזרו מפלניצה, והחליטו להצטרף אלי לקבוצה במטרה לעזוב את פולין ולעלות ארצה. הפעילות של ארגון הבריחה התחזקה והתפרסמה בקרב היהודים
62
Made with FlippingBook Annual report maker