הבית במעלה הורדים
חוה מספרת לארץ הגענו באוניית נוסעים לנמל תל-אביב. הנמל לא היה עמוק, לכן נשארו האוניות בלב ים ואת האנשים והמזוודות העבירו בסירות קטנות לחוף. בהתחלה גרנו בתל-אביב. אבי עבד בפיקוח על הנייר אצל הממשלה הבריטית, זאת משום שהיה לו ניסיון בנייר, כי בגרמניה היה אבי בעל בית דפוס. אימי הייתה עקרת בית. , כשהאיטלקים הפציצו את תל- 1940 בשנת אביב, עברנו ליישוב רמתיים. גרנו בחדר שכור בבית של משפחה. לאחר שנה עברנו לדירה שכורה ביישוב רמות השבים, אבי המשיך לעבוד גם אני נסעתי כל 16 בתל-אביב וכשהגעתי לגיל יום עימו לתל-אביב ללמוד תפירה. ליד רמות 18 השבים היה הכפר הערבי אבו קישק. בגיל יצאתי לשמירה בעמדה בקצה רמות השבים עם שני גברים מבוגרים. האחד היה חירש ועיוור לילה, נתן לי יד ואמר: "תובילי אותי לחזית." השני היה פגוע ראש כי ערבי זרק עליו אבן בסוף שנות . הוא נחר בקול כל כך רם עד שבאבו קישק 30- ה הערבים לא יכלו לישון. למדתי עזרה ראשונה והוצבתי 1948 בשנת במרפאת מגדיאל, או בקיבוץ שגבל בכפר הערבי ביר עדס, כדי לקבל חיילים פצועים ממלחמת השחרור. התחתנתי עם חנן זנגר. 1950 בשנת עבדתי כגננת ברמת הדר ועשיתי מילואים כגננת במעברת רמתיים שהייתה באבו קישק. נולד בני הבכור עודד (דדי) 1954 בשנת נולדה בתי גבריאלה (גבי) 1956 בשנת נכנסנו לביתנו ברחוב מעלה הוורדים, 1958 בשנת אותו בנינו במשך שמונה שנים. את שם הרחוב מעלה הוורדים נתנו בגלל הוורדים שהיו לנו בגינה. גידלתי את ילדיי בבית מלא בעלי חיים למיניהם, מטווסים ועד קופים. עד היום אני אוהבת בעלי חיים וטבע, וגרה בבית פרטי ברחוב מעלה הוורדים ברמות השבים. התחלתי לעבוד בתמרוקייה בהוד 1973 בשנת השרון.
30
הבית במעלה הורדים
Made with FlippingBook flipbook maker