הבית במעלה הורדים

הבית במעלה הורדים

הבית במעלה הורדים

לזכר אהובינו חוה וחנן זנגר

1

קרדיטים

2

הבית במעלה הורדים

לאמא ואבא, סבתא וסבא תודה על החיים היפים שהענקתם לנו

גילה ודדי עונג | גיא ואדוה, נועם, איתי וליבי | לירון וחזי, יהלי, רונלי והללי גבי ויואב רונה | דנה ודנה, גילי ויונתן

3

רעיה, אימא, סבתא יקרה ואהובה, התלבטנו אם לכתוב לך, לא בגלל שאין לנו מה להגיד, אלא בגלל שהבנו שמה שאנחנו באמת מרגישים וחשים לא נצליח לבטא במילים. העלינו פה על הכתב כמה מילים, אך אין בהן כהוא זה לתאר אותך, את מעלותייך ואת הזיכרונות שיש לנו מחיים שלמים איתך. , כתבה: "אומרים שהאדם הוא תבנית נוף 80- דנה, בברכה ליום הולדתך ה מולדתו. אנחנו דווקא חושבים שהאדם הוא תבנית נוף משפחתו. אם תסתכלי על כל אחד מאיתנו – בני משפחתך, תוכלי לראות כמה ממך טבוע בתוכנו ואיך החוויות המשותפות שלנו ממלאות אותנו מאז ומתמיד." ובאמת, את ממלאת אותנו, אם בתכונות שקיבלנו ממך בתורשה – הילדים, הנכדים, הנינים, ואם בהתנהגות ובצורת החשיבה שלך שהפכו להיות חלק מאיתנו. כבר יצאת לעבוד, היית מה שאנו מכנים כיום אוטודידקטית. 14 את, שבגיל הצלחת להשלים ידע בעזרת סקרנות וקריאה מרובה. היו לך ידי זהב שהפליאו לעשות, אם זה בסריגה, תפירה או בנגרות, והכול עם אותה חשיבה יצירתית ומה שמכנים "חשיבה מחוץ לקופסה" שאיפיינה אותך כל כך, את אהבתך הרבה לטבע, בעלי חיים וצמחים, מימשת בחצר ובגינה, ולנו הילדים ואח"כ הנכדים הייתה הזכות לגדול בבית מלא בבעלי חיים. גילית מסירות אין קץ למשפחה, לילדים, לנכדים ולנינים. היית שותפה מלאה בגידול הנכדים וקיבלת באהבה רבה את בני ובנות הזוג שהבאנו הביתה. שנה, בכל יום שישי, כינסת אותנו לארוחת ערב משפחתית. אף 30 במשך אחד מאיתנו, גם לא הנכדים, ויתר על הארוחה ועל מטעמייך. . תמיד מוכנה לכל תעלול 80 רוח שטות ושובבות נעורים הייתה בך גם בגיל ולכל בקשה של כל אחד ואחת מאיתנו. ולסיום כתבה דנה בברכה: "תודה על כל מה שאת בשבילנו ועל כל מה שנטעת בנו לאורך השנים, כי כל אחד מאיתנו הוא תבנית נופך." שכבי על משכבך בשלום. אוהבים, כולנו גבי

4

הבית במעלה הורדים

5

אבא יקר שלנו, בעצם, מה אנחנו עושים פה בכלל? אתה היית אמור לחיות לנצח. אנחנו בטוחים שלא עברה במוחך שום מחשבה וגם לא הרהור על מוות. התשובה הנצחית שלך לשאלה "מה שלומך?" או "מה נשמע?" הייתה: "הכול פיקס." ואנחנו נשאבנו לתוך האופטימיות והאמנו לך שאתה תחיה לנצח. רק בשבוע האחרון בבית החולים, כשהרופאים שאלו אותך איך אתה מרגיש, ענית: "אני סמרטוט." ובמילה אחת הבהרת להם את כל תחושותיך ומצבך, אבל גם בבית החולים היית בטוח שייתנו לך איזו תרופה שתעמיד אותך על הרגליים. סליחה שלא אמרנו לך את האמת על מצבך, פשוט לא רצינו לנפץ לך את החלום. עם אחיך, והגעת לדודה פריימן שגרה ברמות השבים. ההורים נשארו מאחור ונרצחו. 1939- כילד, עלית ארצה ב למדת, עבדת, שירת בצבא ואחרי מלחמת השחרור הצטרפת לקבוצת מגדלי ירקות. הגעת להכל בעשר אצבעותיך, ללא משפחה ותמיכה. היית חקלאי בכל רמ"ח איבריך ובתכונותיך. לאחרונה תמר קליימן ראיינה אותך על קורות חייך ועבודתך בקבוצת מגדלי ירקות. הדהמת את כולנו בזיכרון המופלא שלך על אירועים מהעבר. בראיון אמרת: "אהבתי מאוד את העבודה בקבוצה, נהניתי מעבודת האדמה ופרשתי בגיל מבוגר יחסית. עד היום, כשאני רואה מישהו חורש את האדמה מתחשק לי להחליף אותו." ואמרת שהבן והחתן מכסחים את הדשא במקומך, ובעצם אינך מבין מדוע, כי מכסחת זה כמו הליכון. כשהקראתי לך את הראיון צחקת מכל הלב ואמרת: "את כל זה אני אמרתי, עליי כתבו?" צנוע ועניו היית, אופטימי ללא גבולות, בעל סבלנות אין קץ, חריצות, התמדה, עקשנות והומור אירוני. המשפחה, הגינה והבית היו הכול בשבילך. את רוב זמנך הפנוי הקדשת לגינה. גינה זו לא ראתה גנן מעולם. הגינה הייתה לך הפארק הקסום ביותר בתבל. בבוקר נהגת לשבת בשמש ולצבור אנרגיה, ואחה"צ ישבת בכיסא הנוח עם כוס קפה ושמעת אקטואליה או דיסקים של מייק בראנט, הלנה פישר, בקולי קולות. עד החודש האחרון עוד עבדת בגינה. כל יום קצת, לאט לאט, פה גוזם ענף, שם שותל שתיל... כשהתקשית ללכת סירבת ללכת עם מקלות הליכה כי טענת שהם מפריעים לך להתכופף, להרים ענף, להזיז ממטרה. וכמובן שכל מי שמכיר אותך יודע מהו סימן ההיכר שלך! כובע הבוקרים. לכל מקום חבשת את הכובע ואם חס וחלילה שכחת לחבוש אותו, טענת שאתה עירום. גם בשבועות האחרונים שכוחותיך אזלו לך ורגליך לא נשאו אותך יותר, התעניינת בשלום כל הנכדים והנינים וזכרת לשאול על כל עניין ודבר. חשיבתך הייתה צלולה עד הרגע האחרון. תודה, אבא וסבא יקר שלנו. תודה על הכול. נוח על משכבך בשלום. אתה יכול להיות הכי גאה בעולם. השארת אחריך משפחה מופלאה, ערכים ומורשת. אוהבים המון, כולנו. גבי

6

הבית במעלה הורדים

7

אריך פאלק - אבי חוה בברלין שבגרמניה לפרדיננט 1889 נולד בשנת ומרגרטה פאלק. היה בן זקונים, חי בברלין ביחד עם שני אחיו הנס, שנה. 20- פריץ ואחותו אנה, הגדולים ממנו ב .1929- התחתן עם ויקטוריה ב .1959- היה בעל בית דפוס. נפטר ממחלה ב ויטוריה לואיזה פופאל - אם חוה בשוקן שבפולין להרמן ומרים פופאל. 1906 נולדה בשנת גדלה בגרמניה ביחד עם שני אחיה הקטנים. התחתנה עם אריך פאלק, נולדה להם בת יחידה. 1929- ב הייתה עקרת בית. .1938 עלתה לארץ עם משפחתה בשנת .1974 נפטרה ממחלה בשנת

8

הבית במעלה הורדים

הורי חוה

9

10

הבית במעלה הורדים

ילדותה של חוה

11

12

הבית במעלה הורדים

13

14

הבית במעלה הורדים

15

חוה עם המטפלות שלה

16

הבית במעלה הורדים

ילדותה של חוה

17

חוה באחת החופשות השנתיות בעיירה אנגלברג שבשוויץ

18

הבית במעלה הורדים

19

20

הבית במעלה הורדים

חוה עם כובעי ממתקים ביום הראשון בכתה א' schultüte

21

22

הבית במעלה הורדים

חוה

23

חוה - סיפור חייה בברלין שבגרמניה למשפחה 1930 נולדתי בשנת אמידה. בהתחלה גרנו בדירה גדולה עם מטפלת יצא חוק שליהודים אסור להחזיק 1936 ועוזרת. בשנת בדירות גדולות ובמשרתים. עברנו לדירה קטנה. עד נסענו כל שנה לחופשה בשוויצריה, הייתי בת 1936 יחידה ומאוד השתעממתי והתחברתי עם כל עובדי המלון. היו לי חיים טובים. הוריי לא כל כך הבינו שהם עלתה 1933- צריכים לעזוב את ארץ מולדתם. ב לשלטון המפלגה הנציונל-סוציאליסטית. כשהמצב נהיה מתוח ורע החליטו הוריי לעזוב ובמזל עוד הצליחו . בדרך נשארנו חודש 1938 לעזוב את גרמניה בשנת בשוויצריה כי הוריי פחדו מן החום הגדול בישראל, שם גם למדתי לשחות.

24

הבית במעלה הורדים

25

)1941( מחברת לאוסף פרחים מיובשים

26

הבית במעלה הורדים

בית ספר אהרונוביץ בכפר מלל

חוה בשורה שניה משמאל

27

28

הבית במעלה הורדים

29

חוה מספרת לארץ הגענו באוניית נוסעים לנמל תל-אביב. הנמל לא היה עמוק, לכן נשארו האוניות בלב ים ואת האנשים והמזוודות העבירו בסירות קטנות לחוף. בהתחלה גרנו בתל-אביב. אבי עבד בפיקוח על הנייר אצל הממשלה הבריטית, זאת משום שהיה לו ניסיון בנייר, כי בגרמניה היה אבי בעל בית דפוס. אימי הייתה עקרת בית. , כשהאיטלקים הפציצו את תל- 1940 בשנת אביב, עברנו ליישוב רמתיים. גרנו בחדר שכור בבית של משפחה. לאחר שנה עברנו לדירה שכורה ביישוב רמות השבים, אבי המשיך לעבוד גם אני נסעתי כל 16 בתל-אביב וכשהגעתי לגיל יום עימו לתל-אביב ללמוד תפירה. ליד רמות 18 השבים היה הכפר הערבי אבו קישק. בגיל יצאתי לשמירה בעמדה בקצה רמות השבים עם שני גברים מבוגרים. האחד היה חירש ועיוור לילה, נתן לי יד ואמר: "תובילי אותי לחזית." השני היה פגוע ראש כי ערבי זרק עליו אבן בסוף שנות . הוא נחר בקול כל כך רם עד שבאבו קישק 30- ה הערבים לא יכלו לישון. למדתי עזרה ראשונה והוצבתי 1948 בשנת במרפאת מגדיאל, או בקיבוץ שגבל בכפר הערבי ביר עדס, כדי לקבל חיילים פצועים ממלחמת השחרור. התחתנתי עם חנן זנגר. 1950 בשנת עבדתי כגננת ברמת הדר ועשיתי מילואים כגננת במעברת רמתיים שהייתה באבו קישק. נולד בני הבכור עודד (דדי) 1954 בשנת נולדה בתי גבריאלה (גבי) 1956 בשנת נכנסנו לביתנו ברחוב מעלה הוורדים, 1958 בשנת אותו בנינו במשך שמונה שנים. את שם הרחוב מעלה הוורדים נתנו בגלל הוורדים שהיו לנו בגינה. גידלתי את ילדיי בבית מלא בעלי חיים למיניהם, מטווסים ועד קופים. עד היום אני אוהבת בעלי חיים וטבע, וגרה בבית פרטי ברחוב מעלה הוורדים ברמות השבים. התחלתי לעבוד בתמרוקייה בהוד 1973 בשנת השרון.

30

הבית במעלה הורדים

31

32

הבית במעלה הורדים

פורים בגן הילדים ברמת הדר

אשה יקרה,

01.03.1953

אני נשאר כאן במחנה. זה נראה בהחלט נחמד. הערב אני נוסע לאורזולה

דרישת שלום לפוציץ

33

34

הבית במעלה הורדים

35

מלני זנגר – אם חנן לבית ליכטנשטיין. 1902 נולדה בשנת שם האב מקס, שם האם רוזה.

התחתנה עם אוטו והולידה שלושה ילדים. אחות בכורה – רחל, והתאומים חנן ובני. נלקחה למחנה השמדה במלחמת העולם השנייה. נפטרה יום לפני שחרור אושוויץ.

אוטו זנגר – אבי חנן 10/8/1892- נולד ב שם האב אדולף, שם האם ונדה.

אוטו זנגר חי בשטטין שבגרמניה (כיום בפולין). נעלם בזמן מלחמת העולם השנייה בברלין. נלקח ע"י הנאצים מן הרחוב ומאז נעלמו עקבותיו.

36

הבית במעלה הורדים

הורי חנן

37

חנן - סיפור חייו 1935- התחלנו ללכת עם כל הילדים לבית הספר הכללי של הגרמנים, אך ב 6 בגיל ניתן איסור ליהודים ללמוד בבית ספר של גרמנים אז הקמנו בי"ס לקהילה היהודית. הקהילה קנתה וילה גדולה, הקמנו כיתות, המורים היו יהודים, המנהל היה יהודי חלוץ שעלה לארץ, לא הסתדר שם וחזר לגרמניה, כיום הוא גר בארץ, בנהרייה. היינו צריכים לעלות לתורה, שנה קודם התחלנו ללכת 13 כשאני ובני אחי היינו בני לחזן רינוביץ ללמוד את הדרשה, אך שבוע לפני מועד העלייה לתורה התקיים ליל הבדולח ובית הכנסת נשרף. לאחר כמה חודשים שכרה הקהילה בית והפכה אותו למעין בית כנסת, אך עתה היינו צריכים ללמוד דרשה חדשה ולבסוף עלינו לתורה. בעליית הנוער. 1936- אחותי עלתה ארצה ב עלינו אני ואחי לארץ, אז הגרמנים נתנו לעלות לישראל אם ניתן אישור 1939 בשנת מהאנגלים בארץ. בארץ חיה ברמות השבים בת דודה של אבא שלי, היא סידרה לנו אישורים, שלחה כ � וחצי, נסענו בר 13 , היינו בני 13 ילדים בגילאי 80 לגרמניה. התאספה קבוצה של כ - בת לאיטליה ומשם באונייה לישראל. מאחר ולא היה מקום סידרו לנו מיטות בבטן האונייה אך הסירחון היה גדול ואת הנסיעה שערכה שבוע בילינו בעיקר על הסיפון. כשהגענו גרנו אצל טרודה, הבת דודה של אבי, הלכנו לקורסים ללמוד עברית ועזרנו לדודתי בלול ובירקות.

38

הבית במעלה הורדים

39

מימין לשמאל: רחל, בני, רוזה, חנן, ומלני

40

הבית במעלה הורדים

41

במסגרת מועדון הספורט "בר כוכבא" יצאו סבא חנן ואחיו לטיולים, ולעיתים חתרו בסירה בנהר האודר

42

הבית במעלה הורדים

ילדותו של חנן

חנן (משמאל) עם אחיו התאום בני

43

חנן מספר: , לפני פרוץ מלחמת השחרור. 1948- התגייסתי לצבא ב הצטרפתי לחטיבת אלכסנדרוני, נשלחנו לרמת הכובש, שם קיבלתי כדור ברגל. לאחר שנה עברתי ליחידת הכלבנים ויצאנו איתם לשמירות באזור. את אשתי הכרתי מילדותי כיוון ששנינו גרנו ברמות השבים, וזה יישוב קטן וכולם מכירים את כולם. היינו פוגשים זה את זה במכולת, בדואר וברחובות המושב. חנן, מעבודת שורשים.

44

הבית במעלה הורדים

45

3.12.1949

חול'ה היקרה, אני מקוה שחזרת ביום ראשון בשלום הביתה ולירס לא הכעיס אותך. לצערי, לא יכולתי לכתוב לך מאחר ולא היה לי ניר מכתבים, ורק ביום חמישי הגעתי לרחובות. כאן אין הרבה שינויים, למעט שהחדר שלי הוחלף. אני מתגורר עם מישהו חדש, המכיר את אחי. בשל ריח הגוף החזק שלו, אינני יכול להכנס לחדר במהלך כל היום. ברחובות ביקרתי במכון ויצמן החדש, הוא מאוד יפה. ? [כנראה של שם איש] (אני חושב שאת מכירה אותו), סייר איתי בכל המחלקות. לאחר מכן ביקרתי את אשת דודי ונסעתי חזרה לבסיס. בסה"כ ממשיך להיות כאן משעמם. אתמול בערב ראינו סרט, אבל הבנתי רק את מחציתו. עט הנובע שלי נכנסה בטעות לכביסה האחרונה, ולכן יש לי עכשיו רק עפרון. אני מקווה שתוכלי לקרוא את המכתב. פרט לכך אני שוב מרגיש בסדר. רק הניסיון לא צלח.

דרישת שלום,

הנס

תרגום המכתבים מגרמנית: הנלורה וינטר

46

הבית במעלה הורדים

31.08.1949 חזרתי כרגע מסרט וצחקתי כל כך, שיש לי כאבי בטן. הסרט נקרא: . אין לו תוכן, אבל הוא מאוד מצחיק. הלכתי The Wild goes Wild לסרט כי שעמם לי. כרגע, אין במחנה אף אחד שניתן לנהל איתו שי ־ חות. ביום ראשון בערב, מישהו הזמין אותי לנסוע לחיפה, מאחר וביום שני הוא עזב אותנו. היינו בפנורמה, היתה שם מסיבת ריקודים נחמדה. אם תגיעי שוב לכאן, ניסע לשם. מה שלומך? תנצלי טוב את חופשתך, תנוחי ותטפלי קצת בעצמך (גם אם זה משעמם).

47

20.06.1949 עכשיו סוף, סוף, הסתדרנו פחות או יותר, ויש לי זמן לכתוב לך. בנוסף, האחרים הלכו לקנטינה ובחדר שלנו שקט. עלי לספר לך שעד כה חשבתי שרק נשים מדברות הרבה אבל עכשיו נוכחתי לדעת שחמשת החברים יכולים לקשקש, מעל ומעבר, מתוך שעמום. הם משוחחים כל היום על האהבות שלהם ובערב, כשרוצים לישון, הם שוב מתחילים. זה פשוט נורא לאדם מבוגר כמוני, הזקוק לשקט.

כרגע עדיין איננו עובדים ולא נראה שצפויה איזו תעסוקה בתקופה הקרובה. מה שלומך? האם את הולכת הרבה לבריכה? האם באמת התרגזת פחות בתקופה האחרונה ועלית פחות במשקל? מה שלום הילדים שלך? מסרי ד"ש לוינטרים ממני.

דרישת שלום חמה, הנס

48

הבית במעלה הורדים

49

,29.3.50- חתונתם של חוה וחנן בביתו של רב העיר בכפר סבא ב הכתובה נאכלה על ידי עכבר בבית הקטן של הנלורה ואבנר וינטר

50

הבית במעלה הורדים

חתונת חוה וחנן

51

"קרב תרנגולים“ ברמות השבים

52

הבית במעלה הורדים

53

2019 יולי 21 ‏

ראיון עם חנן זנגר הראיון נערך בביתו במעלה הורדים

2019 בינואר 17 - ב ראיינה: תמי ישר

חייהם של חנן וחוה אשתו ז״ל

א. חנן ומשפחתו מהילדות עד הנישואים , נישאו 1902 ואימי מלניה ליכטנשטיין ילידת 1892 הוריי, אוטו יליד . אחי התאום ברנרד, בני ואני נולדנו 1922 בשטטין, גרמניה בשנת . לידת התאומים הייתה הפתעה גמורה כי לא היו תאומים 1925 בשנת במשפחה. אני נולדתי שני. תחילה קראו לי הנס ובהמשך ניתן לי השם . אבי עבד בעסק 1922 חנן. האחות הבכורה רוזל, רחל, נולדה בשנת משפחתי שכלל מסחר בבדים. עד לעלית היטלר לשלטון העסק שגשג וההורים התפרנסו בכבוד. יש לי כאן קולב מהעסק המשפחתי בן כמאתיים שנה! אני זוכר שהבית כלל הרבה חדרים והייתה לנו מטפלת בשם מריה, . זכור לי גם שבאחד מהחופשים נסענו Ost Sea שהגיעה מכפר ליד ה- אתה לכפר. התרשמתי מאוד מזה שהשירותים היו בחצר. בחצר גידלו חזירים ונהגו למשוך אותם בזנב. , לאחר שהמכירות בעסק המשפחתי ירדו באופן 1936 בסביבות משמעותי, אימי החלה לסרוג פריטי לבוש כמו סוודרים, לפי הזמנה ובכך סייעה בכלכלת המשפחה. חשוב לציין שההורים מעולם לא דיברו בבית על המצב הכלכלי ועל הקשיים. מבחינה חינוכית, בשנתיים הראשונות למדתי בבית ספר כללי ואח"כ עברתי עם אחי לבית ספר יהודי שמנהלו, הנס המרשטיין, חי מספר שנים קודם לכן בארץ וחזר לגרמניה. לאחר מלחמת העולם השנייה, הוא חזר לישראל ולימים הוא סייע לסטף ורטהיימר להקים את המוזיאון על יהדות גרמניה. הוזמנו לפתיחת המוזיאון ולתערוכות נוספות שנפתחו בהמשך. אימי דחפה אותנו לפעילויות ספורט. בבית היו לנו מוט מתח וטבעות. , הצטרפתי ביחד עם אחי למועדון הספורט "בר כוכבא", בו 11-12 בגיל המורה שלנו להתעמלות היה פעיל. הוא לימד אותנו לחתור בסירה על נהר האודר ויצאנו איתו גם לטיולי סופשבוע מאתגרים ומהנים. אני זוכר שההורים של מרינה דמבו (ארונהיים לפני נישואיה) התגוררו ברחוב שלנו ובאחת ממסיבות החגים חברי הקהילה היהודית חיברו שיר בו הוזכר גם ד"ר ארונהיים. עם עליית נוער והתגוררה בתל 1936 אחותנו רוזל עלתה לארץ בשנת

54

הבית במעלה הורדים

, לאחר שבת הדוד של 1939 יוסף. אחי ואני הגענו בעליית ילדים בשנת אבי, הגב׳ פריימן והורביץ השיגו לנו סרטיפיקטים. ההורים הביאו אותנו 13 לתחנת הרכבת בברלין ושם נפרדנו מהם. כל הילדים בקבוצה היו בני בערך. הגענו לאיטליה ומשם הפלגנו באנייה לארץ, שעגנה בנמל חיפה. ביחד איתנו עלתה קרובת משפחה של ארונהיים בשם אילזה פישר. היא היתה שכנה שלנו בשטטין. בנמל קיבלה אותנו הדודה פריימן ואיתה הגענו לרמות השבים. בתחילה התגוררנו בבית פריימן והשתלבנו בבית הספר בכפר מל״ל, בכיתה מיוחדת של ילדי עלית הנוער. חשוב לציין שבבית פריימן התגוררו בנוסף לדודה, אמה ובן הדוד עם ביתו רנטה. בצהריים עבדנו במשק שלהם. הייתה להם חלקת ירקות של שני דונם שבהמשך הורחבה לארבעה דונם. הם גידלו בה ארטישוק, אספרגוס, גזר, חסה, סלרי ורברבר. כשהתבגרתי מעט, עברתי להתגורר במחסן של הלול שהיה עשוי פח וחלקו הפנימי צופה בדיקט. המחסן כלל חדר אחד, ולא היה לו חיבור לחשמל או למים. בערב הארתי את החלל במנורת נפט. מאחר ואחי לא כל כך הסתדר, הוא עזב לאחר זמן קצר יחסית ולמד מסגרות. בהמשך הוא התנדב לצבא הבריטי ושירת בחיל הים, בעיקר במצריים. לצערי, בקושי הצלחתי לשמור על קשר עם אחיי באותה תקופה. עם רוזל התראיתי רק לעיתים רחוקות וגם הקשר עם אחי שהתגורר בבני ברק היה קשה. ואז התחלתי 17 או 16 סיימתי את ביה"ס בכפר מל״ל בהיותי בן ללמוד חרטות עץ, כשוליה, בתל אביב. נסעתי לשם יומיום באוטובוס. השתכרתי מעט. משם עברתי ללמוד נגרות בבי״ס טיץ בקיבוץ יגור והתגוררתי בפנימייה במשך תשעה חודשים. אציין שאת הלימודים מימנתי בעצמי, מכספים שחסכתי. בסיום הלימודים התגייסתי ושירתי בחטיבת אלכסנדרוני. סמוך לתחילת השרות שלחו אותנו להגן על רמת הכובש שהופגזה ע״י הערבים. קיבלנו מרגמת שני אינץ ומספר פגזים והורידו אותנו במטע. לאחר שהתגלינו לאויב, התחילו מיד לירות עלינו ואני נפצעתי מכדור ברגל. אני זוכר שהיה די בלגן ופוניתי בעזרת משוריין שהוזעק למטע. לאחר שהתאוששתי מהפציעה, הוקמה יחידת הכלבנים ועברתי אליה. היחידה היתה פרוסה בכל הארץ, אבל המחנה העיקרי היה בקרית חיים. אילפנו את הכלבים בהנחייתה של פרופ׳ מנצל מאוסטריה, שהיתה מומחית בתחום. היא היתה כבר מבוגרת, כבת שישים. בהתחלה, היחידה הייתה קטנה ומנתה רק מספר מצומצם של חיילים. בהמשך היא גדלה והתרחבה. בנוסף לאילוף הכלבים יצאנו לשמירות ולמשימות נוספות. אני זוכר שפרופ׳ מנצל, שהיתה בדרגת רב סרן, הגיעה לבסיס מקרית מוצקין, רכובה באופניים. במהלך השרות חליתי בעכברת, מחלה המועברת מכלבים, עכברים וחולדות ואושפזתי

55

בבי״ח רמב"ם, בחיפה. בתחילה חשבו שיש לי קדחת. לאחר שהטיפול לא עזר הועברתי ליפו לבי״ח לדני, אבל גם שם לא אבחנו את המחלה. רק כשחזרתי הביתה לחופשה, ד״ר גינצבורג עלה על הבעיה! נשלחתי להבראה בגבעת ברנר, לשבועיים לפחות והתרופה היתה לשתות כל ערב כוס יין אחת. ואכן, לאט, לאט הגוף התגבר על המחלה. לאחר מלחמת השחרור, השתחררתי מהצבא, חזרתי לרמות השבים והצטרפתי לקבוצת מגדלי ירקות עם ד״ר שלוחארור. עמנואל קליימן, אכסל וולפסון ואלי מוסבכר, כבר היו שם. מאחר ולא היו לי האמצעים 300 לשלם את דמי הכניסה לקבוצה, אמיל קליימן נתן לי הלוואה של לא״י. בתחילה, עיבדנו את השטח עצמאית, ללא פועלים. האדמות היו באזור בו נבנה בהמשך שיכון עממי של הוד השרון. המבנה היחיד שהיה בסביבה באותן שנים הוא המדגרה של היימן. היה לנו טרקטור אחד שבקושי סחב, מחרשה ומשאית. גידלנו מספר סוגי ירקות: בחורף, שורש סלרי, לוף פלפל ירוק מזן נהרייה, סוגים שונים של חסה וגזר. בקיץ גידלנו תפוחי אדמה ובוטנים. את הגזר דיללנו בידיים, גם העישוב היה ידני. קשה לתאר איזו עבודה זו היתה. כדי לתת לשורש תנאי גדול אופטימליים זרענו קודם צנונית. לאחר ארבעה שבועות זרענו את השורש בין שורות הצנונית, זה אפשר לו לגדול בצל מסוים וכך יכולנו להגיע לשוק מוקדם יחסית בעונה. לאחר שהבוטנים גדלו, הוצאנו את השיחים מהאדמה, ערמנו אותם בערמה כדי שיתייבשו. אח"כ, בעזרת קומביין שולחן תרמילי הפרי הופרדו מהשיח. העבודה נעשתה רק בלילה כי אז הבוטנים היו יבשים. בבוקר הם נרטבו מהטל. אני עקבתי אחרי פעולת הקומביין עם כמה פועלים. בסיום הפעולה הבוטנים הוכנסו לשקים והשיחים הושארו שקים. זכור לי, שפעם, 3-4 בערמה. ליד כל ערמת שיחים עמדו לרוב באחת מהערמות לא היו שקים ליד השיחים. חשדתי מיד שמישהו לקח אותם. עליתי על הרכב, ונסעתי לכיוון שיכון שרת [שכונה של רמתיים הגובלת ברמות השבים]. שם פגשתי מישהו דוחף אופניים עם השקים. עצרתי אותו, העמסתי את השקים והאופניים על הרכב ונסעתי למשטרה. להפתעתי, במשטרה לא התייחסו לגניבת הבוטנים והאשימו אותי בגניבת האופניים. בסופו של דבר הבוטנים והאופניים נשארו במשטרה. חלקות הירקות הושקו בעזרת פיסטונים, ממטרות שחוברו לצינורות של צול אחד והותקנו על עמודים בגובה של כמטר וחצי. לפיות שהיו בצינור חובר שסטום, שהיה עשוי נחושת ויוצר בגבעת ברנר. מאחר וההשקיה חייבה לחץ מים גדול יחסית, והיינו תלויים בבריכת המים, ההשקיה התבצעה בעיקר בלילה. הפיסטון אפשר להשקות בכל רגע נתון רק דונם אדמה אחד, לכן היה צורך להעביר אותו בכל פעם לאזור

56

הבית במעלה הורדים

אחר. את התוצרת, שהוכנסה לארגזי עץ, העמסנו על המשאית שלנו ועמנואל קליימן הוביל אותה בכל בוקר לשוק הסיטונאי בתל אביב. עם הזמן הצטרפו לקבוצה גם דוד הרץ, יוחנן וולף ויוסקה גולובוב ובסוף גם משה בוגין. לאחר מלחמת השחרור והתרחבות שטחי העיבוד, העסקנו פועלים בעיקר מהמעברה הסמוכה. עיבדנו גם שטחים במגד (היום אזור נוה נאמן המשתייך להוד השרון). מאחר והאדמה שם "כבדה", גידלנו בה בקיץ מלונים ואבטיחים. בחורף, בשל הבוץ, לא ניתן היה לעבד את השטח והוא עמד נקי. במהלך השנים, שטח אדמה זה, הוחלף עם שטח באבו קישק, המכונה ״פרדס משותף של "אל על״, השוכן מדרום לאדמות של הקבוצה. עיבדנו גם שטחים בכפר קאסם, בפתח תקוה, ברעננה ובגלגוליה. בקיץ גידלנו שם כותנה, חמניות ותפוחי אדמה, ובחורף אפונה וכרוב. את האחרונים שיווקנו לבית החרושת עסיס. קיבלנו הדרכה טובה ממדריכים נחמדים במשרד החקלאות. גידלנו יבולים שהיו כדאיים מבחינה כלכלית. אני עבדתי בעיקר בשטחים מחוץ לרמות השבים. עם השנים פתחנו גם חנות לממכר מוצרי חקלאות. החנות הראשונה היתה על דרך רמתיים ואכסל ניהל אותה. בהמשך, החנות עברה לרחוב בני ברית בהוד השרון. חנות זו פועלת, במקום זה עד היום, עם בעלים אחרים. חנן זוכר שיום אחד הם חרשו שדה חדש בהוד השרון ובמהלך העבודה נתקלו במשהו קשה בקרקע. הסתבר שזה היה סליק של ההגנה. נמצאו בו מספר כדורים, אבל הוא היה ריק מרובים. הסליק פונה ע"י עיריית הוד השרון אבל כנראה לא נשמר. לצערי, הוריי נספו בשואה. אימי הועברה משטטין לעיר לובלין, ומשם למחנה ההשמדה טרזנשטט. לפני כמה שנים נפגשנו עם יהודי המתגורר ברמת גן שסיפר לנו שבביקור שערך בשטטין זמן קצר קודם, הוא נכנס לנגריה והבעלים סיפר לו שאימי, מלניה זנגר טיפלה בו במחנה בלובלין, . ובאשר לאבי, ביום שהיהודים הוגלו ללובלין, הוא היה 13 כשהיה בן בברלין כי כל הזמן הוא ניסה לברוח. בסופו של דבר הוא התגנב באופן בלתי- לגלי, עם יהודי נוסף, לאנית משא שהפליגה לארץ. למעשה, הוא יכול היה לבחור לעלות לאוניה אחרת שלקחה עשרה נוסעים בלתי לגליים. לצערי, הוא בחר באוניה זו שנתפשה בים הפתוח, הוחזרה לגרמניה ואבי והיהודי הנוסף שהיה איתו, הועברו למחנה השמדה. האונייה השנייה, לא נתפסה והגיעה לארץ. ובאשר לאחיי, אחותי למדה בירושליים לטפל בתינוקות, היא נישאה והיא מתגוררת בירושליים עד היום, גם לאחר שהתאלמנה. אחי מתגורר עם אשתו בפתח תקוה.

57

חנן זוכר עוד: רחוב המייסדים נקרא בשנים הראשונות "די פרוידלישה גסה". רחוב הגבעה נקרא רחוב המיליונרים. בתחילת שנות החמישים, למדתי ריקודים סלוניים עם פיש בשכונת הפועלים. רקדתי עם אלישבע פוביצר (זה היה לפני נישואיה). בחוג השתתפו גם מיכה פוביצר ואנשים מרעננה. בערבי שבת נהגנו לרקוד בבית הקפה "פלישל" ברעננה. גם פיש הגיע לשם עם הסוס והעגלה שלו. ב. חוה פאלק . היא היתה 1930 חוה, בתם של עליזה ואריך פאלק, נולדה בברלין בשנת בת יחידה. לאביה היה בית דפוס והוא היה מומחה לנייר. המשפחה והתמקמה בתל אביב. בעקבות ההפצצות 1936/7 עלתה ארצה בשנת של האיטלקים על תל אביב הם הגיעו לשכונת הפועלים (היום חלק מהוד השרון) והתגוררו אצל משפחת לצטר, מול ההורים של רותי הרץ (הסבים של אורי הרץ). אחר כך הם עברו לבית המשותף ברחוב בית העם, מול הוועד, בו התגוררו בנוסף אליהן המשפחות ירשבסקי ושוואגר. הבית נבנה ע״י ברנדייס, שייסד את בית המלון, שלוחארור וירצבסקי. בארץ, אריך עבד בבקרת נייר במשרד המסחר והתעשייה. חשוב לציין שלמשפחה לא היה משק או לול. לאחר שהמשפחה הגיעה לרמות השבים, חוה השתלבה בביה״ס בכפר מל״ל ובסיום הלימודים היא למדה תפירה אצל מומחית ברמתיים (היום הוד השרון). לאחר מכן היא עבדה תקופה מסוימת במתפרה בת״א. בשירות הצבאי שלה היא עבדה עם עולים במעברה בישוב השכן גני צבי (היום שכונה בדרום מערב הוד השרון). , ועליזה המשיכה להתגורר בבית עד 1959 אדון פאלק נפטר בשנת . שניהם נקברו בבית העלמין ברמות השבים. 1973 - לפטירתה ב ג. חנן וחוה מהנישואים הכרתי את חוה בכפר, ורב העיר כפר סבא השיא אותנו בביתו בשנת . לחתונה הגענו רכובים על האופנוע שלי. בחופה נכחו עשרה 1950 אנשים בלבד והיא לא לוותה במסיבה כלשהי. בתחילה התגוררנו במספר דירות שכורות בכפר, שכולן היו קטנות: בית מוסבכר- וינטר, ביחד עם גברת נוימן. שם היה לנו חדר שינה, מטבחון ושירותים. משם עברנו למשפחת הרמן ואחר כך למשפחת ביברפלד (היום לאה צחורי). מהנישואים ועד סמוך ללידה של דדי חוה עבדה כגננת ברמת הדר, למרות שלא למדה זאת. היא הלכה לשם ברגל, אז עוד הלכו הרבה ברגל.

58

הבית במעלה הורדים

לא״י, בעזרתן רכשתי את החלקה 300 כשהשתחררתי מהצבא, קיבלתי במעלה הורדים. זו חלקה בגודל של שני דונם והאדמה הינה אדמת מנהל. הבית המקורי תוכנן לשישים מ״ר. בנינו אותו בשלבים, כל שנה קצת, בהתאם לתקציב שעמד לרשותנו. באותה תקופה המלט והברזל נמכרו בהקצבה. הבית תוכנן ע״י גוטסמן והקבלן קאופמן ממגדיאל [היום חלק מהוד השרון], בנה את השלד. נגר הבניין היה הרי מרתמיים . דדי, הבן הבכור 1955 [היום הוד השרון]. בניית הבית הסתיימה בשנת . עם הזמן 1956 - , עוד כשהתגוררנו אצל ביברפלד וגבי ב 1954 - נולד ב הבית הורחב בעזרת המהנדס ברגר מכפר סבא. סגרנו מרפסת ופתחנו חלונות המאפשרים לראות את הגינה ולהנות ממנה, דבר שחסר לנו מאוד בבית המקורי. במהלך השנים גידלנו בביתנו בעלי חיים שונים ביניהם זוג קופים גמדיים מסוג מרמוסט, שיקמנו תרנגולת פצועה בשם ליינשין, שהיתה אצלנו שנים, ואף הטילה ביצים. היו לנו גם טווסים ותרנגולות פנינה. אחת 14 מהתרנגולות עפה פעם מעבר לגדר והגיעה עד משפחת וינטר. לצערי, גידלנו גם ארנבת, שרקנים ואילנית. סבתא תפסה … היא לא חזרה אלינו זבובים לאילנית. שנים מאוחר יותר, אימצנו תוכי מדבר ונהנינו לגדל את הכבשה רותי, שקיבלנו מ"הקבוצה" במתנה. היא התנהגה כמו כלב ורצה אחרי כל הזמן בשטחים החקלאיים. את צ'רלי החתול חוה רכשה בקריות. בתקופה בה התקשתה כבר ללכת. עבורו היא התאמצה לעלות ברגל לקומה השלישית! את החגים, ליל הסדר, ראש השנה ויום כיפור נהגנו לחוג עם חנה ואבנר וינטר ולעיתים הצטרף זוג חברים נוסף. מידי פעם, יצאנו "חברי הקבוצה" והמשפחות לטיולים משותפים. זכור לי טיול לאילת, במשאית שלנו. כולנו ישבנו מאחור, על ארגזי ירקות. בנוסף, נהגנו לקיים אחת לשנה ארוחה משותפת. פעם או פעמיים היא התקיימה אצל וולפסון. כידוע, אבא של אכסל היה בשלן מצוין והיה להם גם בית הארחה קטן. , חוה ואני הצטרפנו לטיולשמשרד החקלאותאירגן לשלושים 1977 בשנת חקלאים מהאזור. הייתי היחידי מקבוצת מגדלי ירקות. ביקרנו בהולנד, בלגיה, גרמניה ודנמרק. ראינו חממות יפיפיות של עגבניות, והתפעלתי ממארזי הניילון שלהן. החממות שלנו היו הרבה פחות מפותחות. ראינו גם השקייה עם טפטפות. זה היה הטיול הראשון שלנו לחו"ל. הצטרפנו אליו באחור, כי באותו זמן דדי חלה בדלקת קרום המוח והיה מאושפז. לאחר שנים, הוחלט בקבוצה לטעת פרדס, מתוך מחשבה שלכל חבר דונם, ובגיל הפנסיה הוא יוכל להתפרנס ממכירת הפרי. לצערנו, 25 יהיו הפרדס אינו ריווחי היום והרעיון לא ממש התגשם. שטח האדמה שלנו מושכר היום והחוכרים מגדלים עליו בטטות, תפוחי אדמה וגזר.

59

אהבתי מאוד את העבודה בקבוצה, נהניתי מעבודת האדמה ופרשתי בגיל מבוגר יחסית. עד היום כשאני רואה מישהו שחורש את האדמה, מתחשק לי להחליף אותו. בצד ההנאה, לפעמים, היה גם קצת קשה כי לאנשים היו דעות שונות, אבל ככה זה בכל חברה. רונה הוסיפה: בשבתות, כשסבא היה תורן בקבוצה, הצטרפתי אליו תמיד בשמחה. הוא נתן לנו, הנכדים, לשבת על ברכיו ולנהוג בשדות למעלה [שדות אבו קישק]. אני זוכרת שנהנינו, דנה, גיא ואני לקפוץ במכולת הבוטנים, היא היתה כמו בריכת כדורים. בשבתות ובחופשות, בילינו הרבה בגינת הבית במעלה הורדים. נהגנו לשטוף עם סבא את המרפסת ולאכול את ארוחת הבוקר הטעימה שלו שכללה "סלט של סבא" וביצה רכה. אני זוכרת לטובה גם את האוהל שנהגנו להקים בחצר. אני יודעת שסבא עישן שנים מקטרת, ואח"כ עבר לסיגרים. חוה מאוד אהבה את הריח! גם חוה עישנה, כמו שני הוריה. אבל היא עישנה סיגריות. לאחר שפרשתי לגמלאות נהגתי לנסוע לים ולצעוד לאורך החוף. למעשה, התחלתי לצעוד בהמשך לתכנית שיקום לב שעברתי בביה״ח מאיר, בה התמדתי עשרים שנים! שלוש פעמים בשבוע צעדתי ממלון השרון לאכדיה ובחזרה. ביצעתי זאת כל השנה, גם בחורף כשגלי הים כמעט ולא אפשרו ללכת על החוף. במהלך השנים התגבשה על החוף קבוצת הליכה של משכימי קום, ולמרות שאמרנו רק שלום ובוקר טוב האחד לשני, הם התעניינו בשלומי כשנעדרתי מספר ימים. עד לפני זמן מה טיפלתי בגינה בעצמי. היום בני או חתני מכסחים את הדשא, למרות שאני לא יודע מדוע כי מכסחות הם כמו הליכון, הן מושכות אותך קדימה. הם גם תומכים בטיפול בצמחיה בגינה, במידת הצורך. יש לי היום עובדת זרה המנהלת את משק הבית ומבשלת עבורי. הראשונה עבדה אצל החותנת של דדי שמונה שנים והגיעה אלי לאחר שזו נפטרה. כיום יש לי עובדת הודית, שגם היא בסדר. למרות העזרה הביתית אני עדיין נוהג בסביבה, בעיקר לגבעת ח״ן, שם אני עורך את כל הקניות. הנסיעה לשם קצרה יחסית וקל לחנות שם. אני מרבה לראות טלוויזיה באחד מארבעת הערוצים הגרמניים. אני עובד עוד מעט בגינה ופעם בשבוע מגיע אלי מאמן אישי. ורונה הוסיפה: בנוסף, סבא נהנה לשמור על פגי, הכלבה שלי.

60

הבית במעלה הורדים

. היא נקברה 2012 חוה שסבלה ממחלת ריאות קשה, נפטרה בשנת בבית העלמין ברמות השבים.

הם גרים בכפר סבא ונולדו 1976 באשר לילדיי: דדי נישא לגילה בשנת להם שלושה ילדים: לירון, גיא ועונג. דדי עבד הרבה שנים בקבוצת מגדלי ירקות, מרביתן בחנות בהוד השרון. בשנים האחרונות הוא עובד עם חתנו במפעל ללוחות חשמל חכמים. , הם גרים בהוד השרון ויש להם שתי בנות, 1979 גבי נשאה ליואב בשנת שנות הוראה בבית ספר יסודי בכפר סבא, גבי 33 דנה ורונה. לאחר פרשה לגמלאות. התברכתי בשבעה נינים ובקרוב ייוולד השמיני! כל המשפחה נפגשת בביתי פעם עד פעמיים בשנה. דדי וגבי מבקרים אותי לעיתים תכופות, אנחנו חוגגים ביחד חגים וימי הולדת ובסופי שבוע אני נוסע לעיתים קרובות לאחד מהילדים או הנכדים.

ביאנקה והיידי

61

62

הבית במעלה הורדים

הולדתו של דדי (עודד) 1954

63

64

הבית במעלה הורדים

65

66

הבית במעלה הורדים

67

68

הבית במעלה הורדים

69

70

הבית במעלה הורדים

71

72

הבית במעלה הורדים

73

74

הבית במעלה הורדים

גבי (גבריאלה) מצטרפת למשפחה 1956

75

76

הבית במעלה הורדים

77

78

הבית במעלה הורדים

79

80

הבית במעלה הורדים

81

החולצה הראשונה של סבתא חוה

82

הבית במעלה הורדים

83

84

הבית במעלה הורדים

85

86

הבית במעלה הורדים

87

88

הבית במעלה הורדים

89

90

הבית במעלה הורדים

91

הרבה ברלינאים לשעבר מצאו בישראל מולדת חדשה. הם חיים בקהילת רמות השבים במהלך המלחמה, בטרנספורט האחרון, הגיע גד ליברכט לישראל, בהיותו מהגרים לעזוב את האנייה בנמל חיפה. 3000 . האנגלים אסרו אז על 40 בן המוצא היחיד היה לגרום לספינה נזק גדול, שהיא תשקע. כתוצאה מכך היה צורך להציל את המהגרים. גד ליברכט, שהגיע ממחוז שרלוטן, היה אופטיקאי מדופלם. היום הוא עובד בסניף הדואר ברמות השבים. , שעלה מווילמיסדורף. 57- השכיר היחיד בישוב הוא וילהלם לירס בן ה ,1937 בעבר, עבד בהוצאה לאור ובשרות הרדיו. הוא עלה לישראל בשנת וכיום הוא משמש כמזכיר הכללי בישוב. בעל בית החרושת מברלין, עורך הדין מדסאו, הנגר משטטין ועוד הרבה , השנה בה היטלר עלה לשלטון 1933 אחרים, עזבו את גרמניה, אחרי והקימו פה מכלום, ישוב פורח. הגרמנים השמידו מיליוני יהודים במחנות ריכוז. לכמה יהודים, התאפשר בהתחלה, לפני הרדיפות, להביא איתם מגרמניה, לפחות חלק מהמזומנים. גברים ונשים אלה, ייסדו את רמות השבים או בשמה המתורגם: "גבעות החוזרים". הם קנו אז בפלשתינה חלקת אדמה חולית ומדברית, בנו צריפים מפח, רכשו תרנגולות והתחילו להקים ישוב חדש. כל זה נשמע הרבה יותר פשוט ממה שזה באמת. בעיקר בשנות המאורעות, התעוררו הרבה משפחות 23 , בעיות. הגברים והנשים לא התייאשו, ויום אחד זה התקדם מהן עוסקות בגידול 110 , משפחות 160 ייסדו את הישוב. כיום, חיים בישוב תרנגולות. כתבנו, קלוד יעקובי, איתר כמה מיוצאי ברלין. בישראל מכנים את העולים מגרמניה "יקים" ואת העולים המתגוררים ברמות השבים "יקים של ביצים". לרשות כל משפחה שטח קרקע של עד ארבעה דונם תרנגולות. הגידול מפוקח ע"י 2000 מ"ר). כל תושב יכול לגדל עד 4000( הממשלה, בעיקר בשל קשיי מכירה ועודף גדול בביצים. קואופרטיב הישוב מהווה את הבסיס לרכישת התערובת ומכירת האפרוחים והתרנגולות. הרווחים אינם מתחלקים באופן שוויוני אלא כל תושב מרוויח בהתאם לערך הסחורה שמכר. , כשהייתה 1938 חוה (אוה) זנגר והוריה, עלו מווילמסדורף, גרמניה בשנת , ומאז היא מתגוררת 1939 - בת שמונה. הם הצליחו להגיע לרמות השבים ב בישוב. אביה עובד היום בבית דפוס ממשלתי. בעלה, שהגיע משטטין, נמנה עם חברי קבוצת מגדלי ירקות, שהשטחים המעובדים שלהם שוכנים מחוץ לישוב. משפחת זנגר, משמאל, עם שני הילדים והכלב, בנתה לעצמה בית פרטי, בשלבים. בנייתו נפרשה על פני שמונה שנים. ] סיימנו להחזיר את ההלוואות. 1961 עכשיו [בשנת

92

הבית במעלה הורדים

93

טרי ופוצי מצטרפים לטיולים

יום כיפור - מקטן ועד גדול במרתון משחקי רמיקוב

94

הבית במעלה הורדים

95

מכונית הוויליס שבנאמנות רבה הסיעה אותנו לטיולים ברחבי המדינה

96

הבית במעלה הורדים

97

98

הבית במעלה הורדים

ארוחת בוקר בשבתות שסבא חנן היה מופקד על הכנתה

99

בשבתות נהגנו לעזור באיסוף ביצים ויציאה למרעה עם הכבשים

100 הבית במעלה הורדים

הכבשה רותי אימצה את סבא חנן ונהגה לרוץ אחריו לכל מקום

101

102 הבית במעלה הורדים

103

104 הבית במעלה הורדים

105

קפה ועוגה של שבת אחר הצוהריים Kaffe und kuchen

106 הבית במעלה הורדים

107

108 הבית במעלה הורדים

1967 בר מצווה של דדי שנת

109

סבתא חוה קראה הרבה מאד ספרים בנושאי טבע ובעלי חיים ובמיוחד אהבה את ספריה של החוקרת והסופרת ג'ין גודול ואת פועלה למען השימפנזים.

פלקי - שם חיבה של סבתא חוה

110 הבית במעלה הורדים

אהבה אינסופית של סבתא חוה לבעלי חיים וצמחים

111

112 הבית במעלה הורדים

113

סבתא חוה ״מחתימה״ את גוזלי התוכים

114 הבית במעלה הורדים

115

116 הבית במעלה הורדים

סבא חנן חקלאי וגנן בכל רמ"ח אבריו.

117

118 הבית במעלה הורדים

119

ברמות השבים היה רופא עיניים שאסף סביבו אנשים צעירים ויחד ייסדו את קבוצת מגדלי הירקות. אני הייתי בין המייסדים ועד היום אני בקבוצה. רוב הבנים של המייסדים הצטרפו ל"רמות" וביניהם גם בני עודד. "רמות" מגדלת פרחים, ירקות, שורשים, ובלול גם מגדלים תרנגולות שמטילות ביצים דלות כולסטרול. לקבוצה שתי חנויות לציוד חקלאי וגינון, אחת בהוד השרון והשנייה ברמת השרון. חנן, מעבודת שורשים.

120 הבית במעלה הורדים

121

לסבתא חוה היו "ידי זהב" שבין השאר הפליאו בתפירה וסריגה

122 הבית במעלה הורדים

123

124 הבית במעלה הורדים

125

126 הבית במעלה הורדים

מיצירותיה של סבתא חוה

127

המולה ושמחה במפגשי שישי סביב המטעמים של סבתא

128 הבית במעלה הורדים

כשיש מקום בלב יש מקום בשולחן

129

130 הבית במעלה הורדים

131

5/1/02

סבתא זפטה, ושוב אנו כאן, כמו בכל יום שישי (מאז שאנחנו יכולים לזכור), מסובים לשולחן ערוך בכל טוב ממעשה ידייך, אוכלים ומגרגרים בהנאה גלויה. ומה נותר להגיד אלא רק בדיוק כמו בשנה שעברה, פשוט שתמשיכי להיות הסבתא זפטה שלנו, עם המון בריאות, פלפל והומור. אנחנו מצידנו, מתחייבים לנסות ולגרום לך רק נחת... טופי, עונג, רונה, דנה, גיא, לירון, גבי, גילה, יואב, דדי

132 הבית במעלה הורדים

133

הלב מתרחב ומתמלא עם כל נכד ונכדה וכל נין ונינה

134 הבית במעלה הורדים

135

136 הבית במעלה הורדים

137

סבתא יקרה

אני לא בטוחה שאת כל זה את זוכרת, אבל כל מה שתיארתי זהו רק חלק משלם שהוא הרבה יותר מסך כל חלקיו... אלה החיים שלי. הלוואי וילדיי, נוצרים בליבם בימים אלה ממש, אוצר של חוויות וזיכרונות מחיי משפחתם, כמו שאני צברתי בחיי. כי אלה הדברים החשובים והמשמעותיים באמת שקורים בחיים שלנו, ואת חלק מכל זה. ולקראת סיום, אודה... "תודה על כל מה שבראת תודה על מה שלי נתת... (עוזי חיטמן)" תודה על כך שנפלה בחלקי הזכות שתיהני מילדיי, הלוא הם נינייך. תודה על כך שזכיתי לחוות וליהנות מסבתא שהיא חלק בלתי נפרד מהווייתי וחיי... אסיים בתפילה, מי ייתן וכשאני אגיע לגילך, נכדיי יזקפו לזכותי כל כך הרבה אירועים וחוויות מחייהם, וניניי יזכו לומר את שמי, להכירני וליהנות ממני... סבתא, אני מאחלת לך, וגם קצת לעצמי, שנדע תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה ולהודות על כל מה שכן יש לנו... ,120 עד המון בריאות, לירון "על כל אלה, על כל אלה, שמור נא לי, אלי הטוב... (נעמי שמר)"

זהו בהחלט אירוע מיוחד. 80 יום הולדת מה לעשות... גיל מכובד! משום כך, לפני הברכות והאיחולים אזכיר לך כמה דברים חשובים שלעיתים את נוטה לשכוח... מהם הדברים החשובים באמת שעשית בחיים? אז אני אספר לך על אוצר החוויות הבלתי נדלה שאגור אצלי ומלווה אותי... בבית היולדות איתך על הדשא כשגיא נולד... מחוץ לגן את כבר מחכה עם אלבום המדבקות, זמן איכות בימי חמישי עם הריטואל הקבוע (איסוף מביה"ס, ספגטי ברוטב, נילס, חוג קרמיקה). בימי מחלה תמיד מגיעה עם מתנה, בימי הולדת המעטפה המקושטת כבר מוכנה מבעוד מועד... בימי שישי ארוחות משפחתיות רועשות, עם שלל מטעמייך... ביום כיפור ארוחה חגיגית וסדנת יצירת קישוטים לסוכה, בחנוכה משחקים בסביבונים ורבים על הממתקים... על הדשא בשבת שוטפים את התוצרת החקלאית, אוספים פקאנים בדליים. בקיץ בבריכה ברמות השבים, אוכלים טוסט על הדשא... במיטה, בינך ובין סבא עם שלל סיפורים. ימי כיף משותפים שכללו רכישת מכשירי כתיבה, מכתביות ושאר פינוקים... ביקורים ורכישות בפרפומריה של מרגלית ולקינוח פלאפל. ארוחות בוקר ושוטטות בקניונים, זר הפרחים הראשון שהגיע מכם למחלקת יולדות, הטלפון הראשון בבוקר יום ההולדת, טלפונים אחרים של דאגה והתעניינות, מתכונים טלפוניים... ושירותי הבייבי-סיטר הזמינים. "זה התחיל בשני הורים עליזים וצעירים שהולידו בשבילי את המשפחה שלי"

138 הבית במעלה הורדים

80 סבתא בת

סבתא, אומרים שהאדם הוא תבנית נוף מולדתו. אנחנו דווקא חושבים שהאדם הוא תבנית נוף משפחתו. אם תסתכלי על כל אחד מאיתנו – בני משפחתך, תוכלי לראות כמה ממך טבוע בתוכנו ואיך החוויות המשותפות שלנו ממלאות אותנו מאז ומתמיד. למשל, ארוחות יום שישי בהן את מכנסת אותנו כל שבוע סביב בישולייך האהובים, כשלכל אחד מכינים את התבשיל/סלט/ מרק/קינוח האהוב עליו, או הילדות מלאת החיות והטיולים של דדי וגבי, וחגים כמו יום כיפור, שהפך להילולת משחקים. אותה מסירות אין קץ בגידולם של דדי וגבי המשיכה הלאה גם אל הילדות של לירון, גיא, דנה, רונה ועונג. מטיולים לגן החיות ולשדות התותים ועד לבניית הבית על העץ, האוהל הירוק והבריכה בחצר – אצלך מצא כל נכד את הפינה האהובה שלו, בין אם זה לסדר מדפים, ללמוד לסרוג, לחפש נוצות או להתכונן לבחינה באנגלית. מכישורי הסריגה והתפירה שלך נהנינו לא רק בפורים, אלא גם עם כל מכנסיים חדשים וכמובן, סוודר לכל נכד או נין שנולד. היצירתיות, רוח השטות, הסקרנות והפתיחות שלך ממלאים אותנו, כמו למשל, איך ביום חם במיוחד, ביחד איתנו, שמת בחוץ ביצה, סתם כדי לראות אם תתבשל... איך קירות החדר של דדי היו מלאים בפוסטרים של בחורות עירומות ואיך נתת לנו להתנסות וליצור במטבח (גם אם אחר כך הוא נותר מלוכלך). ממך למדנו על בעלי חיים וטבע, בין אם בטלוויזיה או בחיים, כשגידלנו כלבים, ארנבות או זוג תוכים. יש עוד אינספור חוויות או רגעים בהם דרך האהבה וההשקעה שלך בנו למדנו גם אנחנו איך לאהוב, וכמובן שהכול בהומור. מה נותר לומר? 80- ראשית, המון מזל טוב ליום הולדתך ה שנית- תודה תודה על כל מה שאת בשבלינו היום ועל מה שנטעת בנו לאורך השנים. כי כל אחד מאתנו הוא תבנית נופך.

אוהבים מאד כל המשפחה מכולנו כתבה דנה

139

140 הבית במעלה הורדים

לסבא וסבתא שדיברו ביניהם גרמנית היו שמות חיבה זה לזו. היא קראה לו הנזי (מלשון הנס ,שמו בגרמנית) והוא קרא לה פראושיין (אישונת)

141

142 הבית במעלה הורדים

143

משחקי חנוכה הפשוש הערום. בהם המנצח זוכה בממתקים והמפסיד נקרא - פשוש ערום. Nackter spats

144 הבית במעלה הורדים

סבתא חוה אספה מכשפות מאחר שסבא חנן הקניט אותה וקרא לה מכשפה

145

146 הבית במעלה הורדים

147

148 הבית במעלה הורדים

149

150 הבית במעלה הורדים

151

הכובע - סימן ההיכר של סבא חנן שטען שבלעדיו הוא ערום

152 הבית במעלה הורדים

153

154 הבית במעלה הורדים

155

156 הבית במעלה הורדים

157

של סבא חנן 80 ברכות ליום הולדת סבא יקר, סיפור חייו של כל אדם הוא סיפור הנכתב על ידו, מדי בוקר עם קומו ולעת ערב עם שובו. ועם חלוף העונות, הדפים הולכים ומתמלאים בקורותיו. הספר של סבא מתחיל כספר הרפתקאות, המספר את מסעו המפרך של נער צעיר המתמודד מול איתני שנה. 56 הטבע בעולם, וממשיך כרומן בין אדם לאדמה, קשר הנרקם על פני האדם עובד את האדמה ללא לאות ובמסירות אין קץ, מתוך חיבה עזה. והאדמה בתמורה, מחזירה לאדם חיים ואהבה ונותנת לו לבנות עליה את ביתו, ולהרים עליה את חופתו, ולגדל עליה לא רק בטטות, אלא גם את משפחתו. והאדם לא מפנה את עורפו וממשיך להצמיח מתוך האדמה את לחמו כל יום ביומו. ואם תקרא בספר, סבא, תוכל לראות את כל אותם הדברים. איך בנית את חייך בשתי ידיך, איך הקמת ביחד עם סבתא, יד ימינך, משפחה לתפארת, שמקיפה אותך ומלאה אליך לא רק באהבה, אלא גם בתחושת הערכה עמוקה, גאווה ותודה על כל מה שאתה מעניק, לא רק לאדמה, אלא קודם כל לנו, לכולנו. שנה, אנו רוצים לאחל לך מזל טוב! הרבה בריאות, נחת והמשך עבודה פורייה. 80 אז היום, במלאת לך

אוהבים, הזנגרים, הפלדמנים והקלימים כתבה דנה

17/12/2015

90 ברכה של ליזי מרוז ליום הולדת חנן שכן יקר ואהוב,

לא כל אחד זוכה לשכנות כל כך טובה, ארוכת שנים ומיוחדת. אתה, חנן, כמו שמורת טבע קסומה, נדירה, ייחודית שאין כמותה. תמיד נמצא מוקף בגינתך הפורחת, מוכן לארח חברה, לשוחח עם כוס קפה בשקט, בנינוחות. מלא בכל טוב, באהבה למשפחה, לאדם, לאדמה, לצומח, לחי ולעונות השנה, וגם אהבה לשגרה הבטוחה, המוכרת, השומרת ומגינה. אדם יוצא דופן, נאמן לדרכך, שקט, נחבא אל הכלים, אך רואה הכול, בקיא ומצוי בכל הפרטים, גם הקטנים ביותר של הקורה. ניחנת בזיכרון מופלא לאירועים וסיפורי חיים. מלא באהבה ורגישות לסובבים אותך ולסביבה. אתה כמו סלע יציב ואיתן שהזמן לא פוגע בו או משנה אותו. יצירה אנושית מופלאה. מברכים אותך באושר, שמחה ובריאות טובה. מזל טוב, מהשכנים האוהבים

158 הבית במעלה הורדים

159

93 יום הולדת

160 הבית במעלה הורדים

161

162 הבית במעלה הורדים

163

164 הבית במעלה הורדים

סבא

חברה אמרה לי לפני שבוע שאני נכדה טובה. אמרתי לה שאתה וסבתא עשיתם את זה קל להיות נכדים טובים. פשוט כי היה כל כך כיף לבלות איתכם. הגינה שלך הייתה עולם ההרפתקאות של הילדות שלי ומקום מפלט בטוח כשהייתי צריכה קצת שקט וירוק בעיניים. כולם תמיד אומרים כמה אני דומה לסבתא ואני חושבת שהם בכלל לא מבינים כמה אני דומה לך. בדיוק כמו שלך היו צריכים לתפור בד נעים מתחת למכנסי הצמר, לי היו צריכים לגזור טיקטים ולהפוך גרביים ולקנות רק סוודרים רכים רכים. את הידיים הטובות והחשיבה היצירתית קיבלתי גם ממך. הכל תמיד בר תיקון עם קצת רצון, חשיבה מחוץ לקופסא והכלים הנכונים. אהבת הכלבים והחיות שטבועה בי כל כך עמוק גם היא ממך ומסבתא. אתה לימדת אותי שהחיים הרבה יותר טובים כשחולקים אותם עם כלב ועל זה אני לא אוכל להודות לך מספיק. תודה סבא אהוב שלי על הטלפונים עם הדרישה שאני אפתח טלוויזיה כי יש איזו ילדה בדה וויס גרמניה ששרה מדהים או תחרות אתלטיקה קלה שאי אפשר לפספס. על הבוחן ידע כללי שהיית עושה לי אחרי כל פרק של המליונר. על זר הסיגליות מהגינה שהייתי מקבלת כל עונה ועל אינספור הטקסים הקטנים שלנו ששמורים רק לי ולך. תודה על האהבה האינסופית שהענקת לי.

רונה

165

2014 מכתב פרידה שכתבה סבתא חוה ונמצא במקרה בשנת

166 הבית במעלה הורדים

167

דברי פרידה מסבתא כמה קשה לדבר על סבתא בלשון עבר. עמוד תווך המחזיק את כל קירות הבית. כך היית בשבילנו עם סבא לאורך השנים. הבית שבנית היה מרכז חייך אך גם מרכז חיינו. ממנו יצאנו ואליו חזרנו תמיד, כי את היית שם בשבילנו וידעת לטפח אהבה, בסבלנות ובנתינה אין סופית את כל מה שכל אחד היה זקוק לו. סבתא חוה זה השם שדבק בך עם לידת הנכדה הראשונה ואת כל כך אהבת את התואר והתפקיד. כמו שריר, ליבך התרחב עם כל נכד ונכדה שנוספו והיה עוד המון מקום לנינים שבאו ויבואו. כשסבא לצידך, ניצחת על כל המשפחה בחן, בחוכמה ובאהבה גדולה. ידעת להקדיש לכל אחד את הזמן ואת תשומת הלב שלך. היית קשובה ומלאת סבלנות ועם חוש יצירתיות כמו שלך ידעת לתת מענה לכל רעיון וגחמה. לא משנה בת כמה היית ולמי מהקטנים היית צריכה להתחבר, רוח השטות ושובבות המזג שלך נמצאה כדי להיות שם שותפה שמהנה ונהנית. הדף קצר מלהכיל ולהביע את כל החוויות שחווינו איתך סבתא. מידע אין סופי שחלקת איתנו על עברך כילדה פה במושבה, על חוויות התבגרותך , על הבית שבניתם, על ילדותם המיוחדת של דדי וגבי לצד אמא שאהבה בעלי חיים וידע עולם. הפכת את חצר הבית לגן חיות קטן וכל בעל חיים אפשרי גידלת בו. פתחת את הבית ואת הלב לכולם וכל אחד הרגיש נוח ורצוי בו. בכל אחד מאתנו טבעת סבתא, משהו ממך. את וסבא ידעתם את הדרך לליבו של כל אחד. תמיד נרתמתם, הייתם, עזרתם, נתתם ועודדתם. את הקשר והקשרים ששזרתם, את ההתמסרות האינסופית שלכם אנחנו לוקחים היום איתנו ומבטיחים לשמור ולטפח. גילה

168 הבית במעלה הורדים

לסבא האהוב שלנו האמת סבאל׳ה הפתעת אותנו ונראה שגם את עצמך על אף גילך המופלג לא האמנת שמשהו במערכת יכול להשתבש תמיד אמרת שהכל פיקס ולנו נתת תחושה שתישאר פה לנצח עד הרגע האחרון היית אצילי, עצמאי, דעתן ועקשן צלול עד הפרטים הקטנים סבא כל כך אהוב ומיוחד שתמיד דואג אכפתי ומעודכן בכל מה שקורה איתנו הבית שהקמת עם סבתא היה בסיס הקבע שלנו השורשים... העוגן... כל זכרונות ילדותי נטועים בו החגים, השבתות, החצר, השדות, הבית על העץ האהבה שלך לאדמה ולטבע

סבאל׳ה אני לא מאמינה שאני כותבת את המילים האלה ומדברת עליך בזמן עבר, אני לא מעכלת שאתה לא כאן ושאני נפרדת ממך, תמיד הייתה לי הרגשה שאתה תחיה לנצח ועכשיו זה פשוט לא נתפס. סבאל׳ה היו בך כל כך הרבה תכונות שהייתי גאה בהן - הצניעות, האכפתיות, הדאגה שלא נגמרת הן רק חלק מאותן תכונות. היית ותמיד תישאר בזכרוני בנאדם כל כך טוב עם לב ענק שתמיד דואג לכולם. אני זוכרת שכשהייתי קטנה, בימי שבת היית לוקח אותנו לטיול בשדה ותמיד כשהסתכלתי עליך מלמטה היית נראה לי כל כך גבוה וחזק ועד היום האחרון הסתכלתי עלייך ככה. עכשיו סבא כשאתה נח על משכבך דע לך שחיית חיים ארוכים, מלאים ויפים והשארת מאחור משפחה למופת, משפחה מלוכדת, תומכת ואוהבת ועל זה אתה יכול להיות גאה כי הרבה דברים אתה השרשת בנו. אני יודעת ואין לי שום ספק שהמלאכים הטובים ביותר משגיחים עליך עכשיו כי אתה באמת מלאך יפה ומגיע לך את הכי טוב. אני מקווה שניפגשת עם סבתא ושעכשיו שניכם שומרים עלינו מלמעלה, סבאלה תהיה חזק שם למעלה כפי שהיית כאן בחיים. 30 אני אוהבת אותך סבא ומוכירת תודה על וחצי שנים שזכיתי להיות נכדה שלך ולהנות ממך אתה סבא שכל נכד היה חולם שיהיה לו. תודה על מי שהיית ועל מה שהענקת לנו. אוהבת אותך וכבר מתגעגעת. עונג

כשנולדתי קיבלת את התואר סבא וכשילדתי היית סבא רבה זאת הית זכות גדולה עבורי אני מודה על השנים הרבות שהיית שם

המסע שלך פה הסתיים אבל הוא לא באמת נגמר מי שאתה ומה שהיית עבורנו ימשיך איתנו לדורות הבאים

שם למעלה עם כל המלאכים שנה 80 מחכים לך ההורים שלך כבר מאז שנפרדו ממך בתחנת הרכבת בברלין וגם סבתא האהובה שלנו תנוח על משכבך בשלום תביט בנו מלמעלה בגאווה תשמור עלינו ותהיה מליץ יושר עבורנו

אוהבים אותך מאוד זכרך בליבנו לעד לירון

169

170 הבית במעלה הורדים

הבית הוא היכן שהלב נמצא סבתא וסבא, אהבתכם לבית ולמשפחה היא חלק בלתי נפרד ממה שאנחנו. בכל מקום שבו נהייה תהיו גם אתם אתנו.

171

2020 הספר יצא לאור במאי

נמצא הבית הוא היכן שה