מסע החיים של לייבה

מסע אל העבר בימים ההם של האבל הממושך על סוניה, חשתי כי הידוק הקשר עם בני המשפחה שנותרו בארגנטינה, חשוב לכולנו.

עם יניב לביקור משפחתי בארגנטינה. 1982 בעידודן של הבנות נסעתי בשנת מיום שעליתי ארצה זכיתי לראות את הוריי ואחי פעמים ספורות בלבד.

הוריי, אחי ואני, שיבוא יום ונתאחד כולנו בישראל. לצערי ‒ האמנו כולנו 1956 כאשר נפרדנו בשנת תכנית זו מעולם לא יצאה אל הפועל, אף כי בשלב מסוים הייתה מחשבה כזו ואפילו הכנתי את השטח לקראתם. שוחחתי עם מי שהיה אז ראש עיריית תל-אביב יהושע רבינוביץ', שהכיר והעריך את אחי כאיש חינוך וקיבלתי הבטחה שתהיה לו משרה בבואו לארץ. סידרתי לאבי עבודה במפעל "עוף קור", המפעל בשער הנגב שבו גם אני עבדתי בעבר והאמנתי שיוכל להשתלב בעבודה שם. ואולם, לחיים יש מסלול מותווה ולא תמיד ניתן לשנותו. שלל סיבות ועניינים עכבו את החלטתם לעלות ארצה. לבסוף נגנז הרעיון ולא דוּבַּר בו יותר. שנים אחר כך בביקור שערך אחי בארץ, לקחתי אותו לפגוש את מוריו מהסמינריון. ברגע של כנות אחרי הפגישות המרגשות, הוא הודה בפניי כי הוא חש החמצה גדולה. הקשר בין כולנו התקיים כל העת בעיקר באמצעות מכתבים. היו גם שיחות טלפון מעטות עם הוריי. באותם ימים הייתה עלותן של שיחות טלפון לחו"ל גבוהה מאוד, דקות בודדות של שיחה עלו הון תועפות. במכתבים יכולתי לספר בנחת על הקורות אותי ואת משפחתי ולתאר את חיינו בארץ, הייתי מצרף למכתבים תמונות של הילדים, של סוניה ושלי, ומציין בגב התמונה את תאריך הצילום. את שיחות הטלפון עם הוריי אני זוכר כחוויה כאובה. היה קשה לגשר על המרחק והגעגועים בשיחה שארכה דקות ספורות, עוגמת הנפש הייתה הדדית, הם ואני בכינו והתקשינו להירגע. עם זאת עשיתי ככל הניתן לשמור על הקשר; סייעתי להם כמיטב יכולתי ולא חדלתי ממלאכת כתיבת המכתבים. הוריי נפטרו בתוך שנה האחד מהשני. כל משפחתי קבורה בבית הקברות בבואנוס איירס. יהי זכרם ברוך עם הגיענו לבואנוס איירס פגשנו את בֶּרֶה והתארחנו בביתו. יניב ואני שהינו מספר ימים בעיר; בשעות היום טיילנו ברחובותיה היפים ובשעות הערב פגשנו בני משפחה וחברים. כולם שמחו לראותנו, באווירה נעימה וחמימה החלפנו חוויות וסגרנו פערים של שנים. בנסיעה זו תכננתי לבקר עם יניב בעיירת הולדתי מוֹנִיגוֹטֶס. כל הסיפורים על העיירה ואנשיה, שהיו חלק מילדותי וליוו את חיי ילדיי, עמדו להתעורר מתהום הנשייה ולקבל חיוּת. עבורי היה זה הביקור השני בעיירה. עם בֶּרֶה, כשנסענו ברכבו הפרטי בדרכים לא סלולות בין הררי אבק. 1966 ביקורי הראשון היה בשנת הפעם עלינו יניב ואני על אוטובוס. יצאנו לעת ערב ונסענו במהלך כל הלילה, עם בוקר אחרי נסיעת ארוכה הגענו לעיירה. כל מבוקשנו היה קילוח של מים זורמים לשטוף את פנינו. נזכרתי שבחצר בית הכנסת הייתה משאבת

62