מסע החיים של לייבה
לבית חיכו לה השכנים וסיפרו לה שסוניה איננה. ההודעה הגיעה אל ענת לבסיס בו שירתה בצפת. גם היא נאלצה לעשות את הדרך לבדה באוטובוס כשבלבה חששות מפני הרע מכל. אני חושב שכל אחת מהן עברה טראומה נוראית בנסיעה הזאת. האובדן שלנו כמשפחה היה בלתי נתפש. סוניה נפטרה במפתיע, איש מאתנו לא צפה דבר כזה, שלבה של אישה צעירה יידום באמצע החיים. האבל שלנו על סוניה היה רווי בכאב ולא היינו מסוגלים להתנחם. סוניה הותירה בכולנו סימנים של אהבה ונתינה, של טוב לב ואכפתיות. הסימנים הללו נחתמו בנו וממשיכים ללוות אותנו עד עצם היום הזה. התקופה הראשונה לאחר מותה של סוניה הייתה קשה במיוחד, לכל אחד מאתנו היה "תחום האחריות", היא טיפלה בכל ענייני הבית ביד רמה ולפתע הייתי מוכרח להיכנס ככל האפשר לנעליה, לדאוג לבית ולדאוג ליניב ולבצע מטלות שעד אז לא הייתי מודע להן. ענת שבה הביתה אחרי השחרור ועזרה מאוד עם יניב כשהפצע הטרי על אובדן אִמָּהּ מדמם. השתדלתי ככל יכולתי להקל עליה והיא מצדה השתדלה להקל עליי. טליה התקשרה בכל הזדמנות והגיעה לביקורים תכופים. כפי שהתמודדתי בעבר עם קשיים ושינויים, גם הפעם, ידעתי שעליי לאסוף כוחות למען הילדים ולטפל בענייני היומיום בלי להתלונן. עשיתי מאמצים גדולים על מנת ליצור עבורם שגרה יציבה. כולנו גייסנו כוחות זה למען זה, היו אלה כוחות נפש שנבעו מהאהבה והמשפחתיות שיצרנו לאורך השנים עם סוניה ועמדו עתה לזכותה ולזכותנו.
61
Made with FlippingBook Learn more on our blog