מסע החיים של לייבה

תקופת מאסר ארוכה בארץ אויב. כיצד התמודד עם הקשיים והסבל, ומאין שאב כוחות גוף ונפש לפתוח דף חדש בחייו. לאחר ששוחרר הכיר את חַיְקֶה לבית חייפץ ונשאה לאישה. אח לבֶּרֶה הבכור ולרחל (אוּקַה), אחריי נולדה ‒ ארבעה ילדים נולדו לחַיְקֶה ושלמה. אני השלישי בהם רִבְקֶה. לצערי, שתי אחיותיי נפטרו בגיל צעיר וגם אחי כבר אינו בחיים. החיים בבית הוריי התנהלו לפי חוקי ההלכה והוריי הקפידו על טהרת הכשרות. אנו הילדים כיבדנו את כללי הבית ואת אורחות הורינו. חבשנו כיפה ליד השולחן, בירכנו בהתאם ואני זוכר את עצמי כנער לוקח חלק בתפילות הבוקר, היות שתמיד הייתי המציל של המניין בעת תפילת יוֹרְצַיְט (תפילת אזכרה ביום השנה לפטירתו של מישהו). אבא נודע בנועם הליכותיו ובהיותו אדם שוחר שלום, הוא הפך במהרה לדמות מרכזית ומובילה, מכובדת ומוערכת בקרב הקהילה היהודית כמו גם בקרב הגויים שחיו בסביבה. דמותו המיוחדת שירתה נאמנה את התפקיד שלקח על עצמו כשהחליט לוותר על החלום האמריקאי ולהישאר בארגנטינה. התרשמתי עמוקות מסיפורים ששמעתי על אודותיו במהלך השנים. המספרים הפליגו בשבחי פעילותו הקהילתית והדתית במוֹנִיגוֹטֶס, הן מהצד הערכי והרוחני והן מהצד המעשי. דבריהם האירו את ערך השליחות שהיה טבוע בו ואשר הקרין על דרכו ועל כל מעשיו. אבא ראה משימה חשובה שהינה מטרה נעלה; ייעוד של ממש. ‒ בתפקידו משימה אנושית, לאומית, ציבורית אני מאמין שהוא חש סיפוק והגשמה עצמית בהקדישו את חייו למשהו בעל משמעות כמו למשל בעת השלמת בניית בית הכנסת שהפך למקום החשוב והמרכזי בחיי הקהילה, או בעת כינון מוסדות יהודיים נוספים במוֹנִיגוֹטֶס.

אימא חייקה ואבא שלמה

9