סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון
סיפורה של גיזלה
החולים רצה לצרף אליי יולדת נוספת, שתחלוק איתי אותה מיטה, ראש אל רגליים, ולכן החלטתי להשתחרר. באותם ימים לא הייתה תינוקייה, ושמואל הקטן שהה לידי בעריסה במשך כל היום והלילה. למרבה המזל הוא נולד בקיץ, שכן היו לי רק שישה חיתולים מאולתרים מבד שלא ספג, ואשר הספיקו אך בקושי להתייבש בין כביסה לכביסה. רוב שעות היום עברו עליי בהורדת חיתולים וכביסתם. בחורף היינו מדליקים אש ומניחים את החיתולים מעל לתנור כך שיתייבשו. אלה היו זמנים מאוד קשים. מדי פעם היו נשלחות חבילות מאמריקה לקהילה היהודית, אבל קודם כל חילקו את תכולתן למכרים ולמקורבים, ורק לאחר מכן הודיעו לשאר התושבים לבוא לקחת, אך עד שבאתי בקושי מצאתי משהו. לפעמים הייתי מוצאת פריט שניתן היה לאלתר ממנו, כגון חולצה של גבר, שממנה גזרתי את הגב והיא שימשה כחיתול לסמי. למדנו לחיות בלי כלום. אין – אין. אין קפה וחלב? - שותים תה. יש מים. כך עברנו את השנים הראשונות הללו. העליה ארצה בסיום המלחמה פנה טיטו אל המהפכן היהודי-סרבי משה פיאדה, ושאל כיצד יוכל לגמול לו על פועלו במלחמה במסגרת הפרטיזנים. פיאדה ביקש לאפשר לעמו, ליהודים, לעזוב ולעלות .1948- לישראל, והרשות ניתנה ב אנחנו, יחד עם גיסי בינקו ומשפחתו, הורשנו לצאת את יוגוסלביה, ואילו גיסתי רוזיקה, שהייתה חיילת, לא הורשתה לעזוב ונותרה בסרייבו. באשר לי, אני רציתי לצאת את יוגוסלביה מהר ככול הניתן שכן כבר לא הרגשתי בה תחושה של בית. כל דמות בה נתקלתי נחשדה בעיניי כמשתפת פעולה עם הגרמנים. U אוסטאשים רבים, שרק אתמול צעדו ברחובות כשהאות מתנוססת בגאווה על כובעם, ראו שהמדינה הופכת קומוניסטית
51
Made with FlippingBook HTML5