סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון
סיפורה של גיזלה
הזמן. לעתים הוצב לשרת בלשכות הגיוס בחיפה ובטבריה, אז היה לן בבית החייל, וכאשר הוצב בירושלים הוא לן אצל גיסי, ואז יכולתי לישון בשקט. נשא שמואל לאישה את אלה, ואני הרגשתי 1969 בספטמבר נולד לי הנכד הראשון, דרור. במרץ 1970 שזכיתי בבת. בדצמבר - עדי. שלושת הנכדים גדלו 1980 נולד כפיר ובמרץ 1973 והתחתנו והיום כבר יש לי שמונה נינים. כאשר אני מסתכלת על המשפחה היפה שהקמתי לדורותיה, אני נמלאת תחושת אושר וגאווה. נפטר 1992 באפריל 18- חלה ליאון במחלת הסרטן וב 1991- ב היה במותו. לא הספקתי 78 ונקבר בבית העלמין "ירקונים". בן כמעט להתאבל על לכתו מכיוון שנפטר בערב חג הפסח, ונאסר עלינו על פי הדת לשבת עליו שבעה. יתרה מכך, הימים היו ימי מלחמת האזרחים האיומה שהתחוללה ביוגוסלביה, ובשבוע בו נפטר ליאון הגיעו ארצה - גיסתי עם בעלה (רוזיקה וסאדו רומנו) ביתם ובעלה וילדתם הקטנה (מתילדה, סלובודן ודניאלה דנון) - אשר נמלטו משם בעור שיניהם, וצריך היה לדאוג להם לצרכים הבסיסיים ביותר. הם שוכנו במרכז קליטה בבאר שבע, למשפחה. ₪ 1,000 שם קיבלו חדר מרוהט עם מצעים ומענק בן הם באו ארצה בבגדים שלגופם, וגם אלה היו בגדי חורף שלא התאימו לאקלים הישראלי. לכן אספתי מחברים שמיכות, בגדים, מגבות, כל דבר שיכלו לתת לי, ואת הפריטים שהעבירו אליי היה עליי לתקן – פה להטליא, שם לקצר, שהרי לא רציתי לתת להם בגד עם חור או שחסר בו כפתור. כך ישבתי שעות מול מכונת התפירה ותיקנתי היכן שהיה צריך, ואת הבגדים המתוקנים הייתי מכבסת, כדי שיקבלו אותם נקיים. כך שהייתי עסוקה מעל לראש. לא יכולתי לחשוב על עצמי; חשבתי עליהם. אנשים ששמעו על המקרה תרמו ברוחב לב; כל אחד נתן משהו: סירים, צלחות, כל מה שהיה ביכולתם לתת, ואני אספתי הכול ובכל סוף שבוע נסעתי אליהם לבאר שבע כדי למסור להם את החבילות. לאחר מכן הם עברו מבאר שבע לקריית מוצקין, ואני
63
Made with FlippingBook HTML5