סיפורה של גיזלה - שירז אפיק, שמואל אבינון
סיפורה של גיזלה
עמך
חזרתי מהנסיעה לגרמניה כשאני מוצפת ברגשות ובזיכרונות שהדחקתי במשך שנים רבות: הנסיעה ברכבת, ברגן בלזן, הכול חזר אליי בעוצמה. באותם ימים הייתה לי מטפלת בשם אסתר שעבדה אצלי במשך שש עשרה שנה. בשעות שהיא הייתה בביתי יכולתי לדבר איתה וכך להקל מעט על המחשבות, אבל מרגע שהייתי לבד הזיכרונות היו קשים מנשוא. שעות הלילה היו הקשות ביותר עבורי. צליל של הלמות סוליות ברחוב, רעש של אופנוע חולף, אלה ועוד גרמו לי לזנק במיטה בצעקות אימה, כי הם הזכירו לי את האס.אס. 1939 שוחחתי על כך עם בתה של חברה שלי שנולדה בשנת הישר לתוך המלחמה. הם אמנם נמלטו לאלבניה ולא חוו את זוועת המחנות, אבל החוויות הקשות של אותן שנים הותירו בה חותם ופגעו בעצביה, עד כדי כך שהיא נהגה להתעורר בלילה עם גירוד טורדני בכל הגוף שהיה חולף רק לאחר מקלחת. אמרתי לה שאני לא יודעת מה לעשות עם כל הזיכרונות שהתעוררו ועם ייסורי המצפון שהציקו לי בעקבות הפרת הנדר והיא אמרה, "לכי לעמך, הם יעזרו לך." שמעתי על עמך בעבר דרך חברות אחרות שלי שנעזרו בהם, וידעתי שמדובר בגוף שמסייע לניצולי שואה. החלטתי לשמוע בעצתה ולפנות אליהם. הפגישה הראשונה שלי נערכה עם חני אורון, מנהלת עמך תל אביב בשעתו, ומאז ועד היום אני עומדת בקשר עם הארגון. לאחר הפגישה הראשונית עם חני נפגשתי עם הפסיכיאטרית, ד"ר גְרִינבְּלָט, אשר רשמה לי כדורים כדי שאפסיק לצעוק בלילה. בהתחלה היססתי. התייעצתי עם רופאת המשפחה שלי והיא המליצה לי לקחת אותם באומרה, "הם יעזרו לך להיות שמחה." התחלתי בכדור שלם, אחר כך ירדתי לחצי כדור ובסופו של דבר הפסקתי לגמרי. נוסף על הטיפול התרופתי התחלתי להיפגש בביתי, אחת לשבוע, עם עובדת סוציאלית מטעם עמך, אשר עזרה לי להתגבר על המצוקה הנפשית. הראשונה שבהן שירז אפיק, אחריה הגיעה יעל בִּיבּרִינג וכיום אני בקשר טיפולי עם
76
Made with FlippingBook HTML5