צבי פלדמן - איש הנגב
בין בני המושבים ובין אנשי 'מפעל הנגב' שררו יחסים מורכבים. אנשי 'המפעל' העריכו את המדריכים שהתנדבו לחיות ולעבוד בקרב העולים, אך היו מודעים לכך שבאו למספר שנים והבעיות יוותרו אחריהם. המדריכים הזמניים זכו להערכה רבה בעוד שאנשי 'המפעל', שחיו בנגב במשך שנים רבות ועבדו במרץ ובהתמדה, נמצאו בצל. בני המושבים נהגו לפנות ישירות אל בן־גוריון וראשי הממשלה כאשר התעוררו בעיות, ועקפו את סמכותם של אנשי 'מפעל הנגב' שהיו ממונים על האזור. עם הזמן המצב השתנה. נאמנותם של אנשי 'המפעל' להתיישבות, זמינותם לכל בעיה וצורך, ויוזמתם להקים מפעלים וארגונים שונים זכו בסופו של דבר להערכה רבה בקרב המדריכים. נחמן רז, שישב בנגב במשך שנתיים כמדריך מטעם התנועה הקיבוצית, סיכם את איכות וטיב הפעולה של אנשי 'מפעל הנגב': "תמיד היתה הרגשה שאתה מלווה ומטופל כהלכה על ידי המוסד המיישב... כל מה שנהוג לאמור על בירוקרטיזם והתעלמות ואיזה תלישות ממה שקורה בשדה, מצדה של איזו פקידות מנותקת ומסתייגת — אני לא מצאתי, להיפך. הן בדרג של האזור, הן בדרג של החבל, והן בדרג העליון של הנהלת המחלקה, אני תמיד מצאתי אוזן קשבת ועזרה בדרך כלל ברוב הדברים שהיינו צריכים אותם. אני זוכר את המגעים איתם תמיד כמגעים חיוביים, היינו של ארגון או של מוסד שהוא ערוך למשימה שהוא נועד לטפל בה." הצורך במנהיגות פנימית העולים, שתחילה התנגדו לכניסת המדריכים, התרגלו לחיים בהם אחרים מנהלים אותם ואת צורכיהם. אנשי 'מפעל הנגב' הבינו כי אין לסמוך על כך שצוות מדריכים חיצוני יישאר ביישובים לאורך זמן, וכי מצב זה מעכב את ההתאקלמות והעצמאות של התושבים. באמצע שנות החמישים החלה עזיבה כללית של מדריכים והגיע הזמן שהתושבים יפתחו מנהיגות משל עצמם. אנשי 'מפעל הנגב' פעלו להעברת חלק מסמכויות ניהול היישובים לידי המתיישבים עצמם. בניית המנהיגות המקומית נעשתה תוך שיקולים רבים ודרשה רגישות גבוהה. הקריטריונים שנקבעו כבסיס הכרחי להקמת השכבה המנהיגה היו כריזמה, כושר הסברה ויכולת
102
Made with FlippingBook Publishing Software