צבי פלדמן - איש הנגב

שכנוע. נדרשו גם מסוגלות לתווך ולפשר בין קבוצות יריבות וסכסוכים אישיים, וכן נכונות לשיתוף פעולה עם הקולטים ויכולת לנהל משא ומתן עם גורמים חיצוניים. התושבים באו בקבוצות קהילתיות מארצות המוצא ומכיוון שרובם היו דתיים היוו הרבנים מקור סמכות גם בעניינים החורגים מתחום בית הכנסת. לכאורה היה נוח להטיל את האחריות על המנהיגים המסורתיים, אלא שרובם היו מבוגרים, לא ידעו עברית ברמה הנדרשת ולא הכירו את אופן הפעולה של המערכת הבירוקרטית בארץ. בנוסף, העולים הצעירים, שלמדו את השפה ומנהגי הארץ החדשה מהר וטוב מהם, לא תמיד סרו למרותם. העולים יוצאי אירופה שאפו להסתדר ככל האפשר, לחיות את חייהם בשקט ולא גילו שאיפות גדולות להתקדם במערכת היישוב. 'לשם מה אנחנו צריכים מנהיגות?' שאלו בהסתייגות. חוויותיהם הקשות עם מוסדות השלטון בארצות בהם נדדו וסבלו, גרמו להם חוסר אמון במערכת. אנשי 'מפעל הנגב' התמודדו עם המציאות המורכבת בעדינות. ניסיונות להתערב ביחסי הכוחות החברתיים ולכפות החלטות גרמו לסכסוכים וחוללו נזק. היה צורך להבין מה מתאים ליישוב, לתרבות ולחברה. אנשי המחלקה להתיישבות העבירו למנהיגים הנבחרים הכשרה חקלאית — תכנון והפעלה של משק יישובי, וכן הכשרה בירוקרטית — אופן ההתמודדות עם מערכת של מניפולציות ותמרון בין גופים שונים. סיכום — מפעל הנגב צבי סיכם את התקופה ברוחו האופטימית ואמר כי על אף הקשיים, האכזבות הרבות, התסכול והמאמצים האינסופיים שנעשו למען 'מפעל הנגב', היתה תנופה ארגונית עצומה. כמי שהגיע לנגב עוד בטרם הקמת המדינה ראה צבי כיצד העולים מאמצים את ההתיישבות המושבית ומציבים את היישובים בנגב במקום גבוה מאוד. "לא היה קל לעבוד, אבל היה כדאי."

103