צבי פלדמן - איש הנגב

על השמחה ששרתה בבית בשנים ההן סיפר צבי: "בביתנו לא שררה עצבות מעולם. מרגע שדרכה כף רגלך על סף הבית — אפילו אחרי יום קשה ומתוח — יכולת לחוש באווירת החום והשלווה השוררת בו, להתרווח בניחותא ולחוש שהנה כאן, בין ארבעה כתלים אלה שוררת אווירה אחרת." סלה מספרת שכאשר היו הילדים בבית הספר היסודי ויצאו בקיץ למחנה של הצופים, התרוקן הבית פתאום למשך כמה ימים. צבי נתקף געגועים ונסע יום שלם בהרי ירושלים לחפש אותם. כאשר חזרו מן המחנה לאחר ימים אחדים היו מלאי חוויות ומאושרים לחזור הביתה. צבי דאג שיעסיקו את עצמם ולא יתבטלו בחודשי הקיץ. תמיד מצא להם עבודה אצל מכרים — בבניין, במדידות, בגננות... העיקר שיהיו ויחושו מועילים, ולא יבזבזו את זמנם לריק. רחל מספרת על אבא כפי שהיא זוכרת בילדותה ונערותה: "אני חושבת שהחיבור החזק שלי, האהבה שלי לספרים הגיעה ממנו. גם בתקופות שהיה עסוק מאוד היה תמיד מוצא זמן לשבת ולקרוא. היה לנו אבא כיפי: אהב לטייל, לראות הצגות, להאזין למוזיקה, לשיר. עם יחסו החם והאוהב לכולם, ובמיוחד אלינו, אבא היה אדם של עקרונות. חינך תמיד להשקיע, לעבוד, ללמוד. לא לוותר. לא לחדול רק כי קשה, או מתוך חשק להתעצל — תמיד לחתור קדימה, לנסות בכל זאת." גם בהופעתו התאפיין צבי בקפדנות שאינה רגילה בקרב אנשי הארץ, ואולי הביא אותה מהגולה. כל מכריו נוהגים לציין את הופעתו המסודרת. תמיד לבוש בחליפה או ז'קט ועונב עניבה מתאימה גם אחרי ימי עבודה קשים ומאובקים — שהרי עסק בבניית משקים וחקלאות, אך ההופעה נשמרה תמיד. תמיד היה מסורק ומוקפד, כאילו הוא נועד לפגישה עם אישיות מכובדת ולא ליום עבודה קשה ועמוס. עברה המשפחה למושב עומר. צבי וסלה עבדו שניהם, 1965 בשנת והילדים החלו את סדר יומם באופן עצמאי: קימה, הכנת ארוחת בוקר וכריכים לבית הספר, וזינוק מהיר אל האוטובוס שנסע לבאר שבע. את הבלגן שהיה נשאר בגלל ההתארגנות המהירה היו הילדים מסדרים ומנקים כשחזרו בצהריים, לקראת שובם של הוריהם מהעבודה.

106