צבי פלדמן - איש הנגב

הם סיפרו כי השבוע שקדם למלחמה היה כולו כוננות ומתח עבורם. העורף היה רגוע, אך אנשי הפלוגה שהיו בתעוז (כפי שכונו המוצבים העורפיים לאורך תעלת סואץ) 'נוצה' לא הורידו כל השבוע בגדים ונעליים. הכוננות היתה גבוהה, הסימנים מעבר לגבול לכך שמשהו מתרחש היו קיימים, אך כולם נדבקו בשאננות העורף וחיל המודיעין, ולא האמינו שתפרוץ מלחמה. באותה תקופה צקי שימש כפקיד הפלוגה: ניהל את ענייניה האדמיניסטרטיביים, קבע את סדרי השמירה, שימש מעין נציג לחיילים בפני הפיקוד. אסף דרורי, חברו הקרוב של צקי, מספר כי הוזעק מביתו אל התעוז באמצע חופשת החג ומצא את צקי יושב על מיטתו, מבוהל במקצת. המתח היה עצום. נשמעה צפירה, הכל הוזעקו מהחופשה, המפקדים הבכירים התהלכו לחוצים ודרוכים ודיברו ביניהם — אך עדיין לא היה ברור מה מתרחש. נודע כי הרב הראשי לצה"ל ביטל את צום יום הכיפורים והורה לאכול, אך טרם הודיעו בפירוש על מלחמה. אף אחד לא שיער את שעומד להתרחש בעוד שעות אחדות. בשעה שתיים בצהריים נכנסו הכוחות בפלוגה לכוננות ספיגה על פי הוראה שניתנה, והחלו לנוע עם הטנקים לעבר תעלת סואץ. חוליה מצרית המתינה במארב לטנק אשר צקי היה נהגו, בדיוק במקום אליו התכוונו להגיע ולתפוס עמדה. החוליה ירתה לעברם בזוקה, ממש כשעמד התותחן בטנק ללחוץ על ההדק בכדי להגן על עצמו. ארבעת אנשי הצוות, וצקי בתוכם, נהרגו במקום. כל זאת חצי שעה בלבד לאחר שהחלה המלחמה. אך הידיעה על היעדרו, ולאחר מכן על מותו, הגיעה לאחר זמן רב. הבלגן במדינה היה גדול. המלחמה פרצה במפתיע, לא אפשרה התארגנות וגם לא העברת מידע מהחזית אל העורף באופן מסודר. חיילים גויסו, חיילי מילואים התייצבו, נשלחו למקומות שונים עם חלקי ציוד וחלקי מדים, ולא נודע מה עלה בגורלם. הכל הסתמכו על שמועות, על עדויות לא בטוחות, על פיסות מידע שהועברו דרך אנשים בלי סדר ובדיקה אמיתית. מכיוון שלא ניתן לנו מידע על הימצאו של צקי, עשינו ככל שיכולנו כדי למצוא אותו בעצמנו. ניסינו לחפש אחריו בכל מקום, להציל כל פירור מידע מכל אדם שהיה יכול לדעת מה עלה בגורלו. כולם התגייסו

120