צבי פלדמן - איש הנגב

לחיפושים: בני המשפחה, חזי ואבי בחופשות המועטות שהיו להם, חברים ומכרים. בדקנו במפקדת הגייס, שאלנו אנשים, מה יוכל להוביל אותנו אל צקי? כחודש לאחר המלחמה שמענו שמועה, דרך חברה של חייל שהיתה בפיקוד. החייל סיפר כי ראה את צקי. לא ידענו פרטים, אך העובדה שנראה שימחה והרגיעה אותנו מאוד. בלב מלא אושר והקלה הלכתי אל ביתו של מיכה טלמון, חברי הוותיק. סיפרתי לו בעיניים נוצצות את השמועה. לא נהגנו לשתות לעתים קרובות, אך לכבוד מאורע זה הוציא מיכה בקבוק של קוניאק ושתינו. לאחר מספר ימים נוכחנו לדעת כי היתה זו שמועת שווא. מקצין העיר באו אלי לבנק בעת שעבדתי, לבשר לי כי צקי הוכרז כנעדר. לא נותר לנו אלא להגביר את מאמצינו בחיפושים. תקופה קשה, מתוחה ונוראית עברה על כולנו. סלה ואני ידענו תקופות קשות בחיים. היינו באירופה במהלך מלחמת העולם השנייה. השתתפנו בהקמת ההתיישבות בנגב על תלאותיה הרבות. אך כאב כזה, צער כזה, מתח אינסופי שכלא את כולנו בתוכו — לא חווינו קודם. בכל יום היה סיכוי לתקווה, וגם סיכוי לייאוש ולמפח נפש בסופו. לא התייאשנו. נסענו ברחבי הארץ לכל מקום שיכולנו. חקרנו במרתפים שהציגו את סרטי השבויים ממצרים, בין עדויות וטלפונים של מכרים וחברים. היכן הוא? האם יש עוד תקווה? האם נוסיף לראותו, לשמוע את הצחוק, לראות את העיניים המחייכות? עברה עלינו חצי שנה של מתח ודריכות. של הכנת הלב לא להתייאש, של הצורך לתמוך זה בזה כדי להוסיף ולהאמין, להוסיף ולנסות. הידיעה הסופית על מותו הגיעה מאוחר יותר. כעת היה מותו עובדה ודאית ומוגמרת, החיפושים תמו ונדרשנו להתמודד עם המציאות האיומה. . מסע הלוויה יצא מביתנו 1974 במרץ 4־ ההלוויה של צקי התקיימה ב בעומר אל בית הקברות הצבאי בבאר שבע, שם נקבר. להלוויה הגיעו אנשים רבים. משפחה, חברים ומכרים רבים נאספו מכל רחבי הארץ כדי ללוות את צקי בדרכו האחרונה.

121