צבי פלדמן - איש הנגב
ישראל. כשהתחתנה עם יואב והצטרפה למשפחה החלה אף היא לנהוג כך, מתוך הכרה בחשיבות הדבר; צבי סחף את כולם אחריו. המשפחה ממשיכה בדרכו. הנכדים מצטערים שצבי, שהיה תמיד שותף כל כך פעיל בחייהם אינו רואה אותם כפי שהם היום, את הנינים עומר ונועה ילדיהם של איל וטלי ואת יובל שנולד לעמית ויעל. מה היה אומר, כמה היה שמח וגאה לראותם גדלים? כך היה, חותמים כולם, מלא אור מבפנים ומקרין אותו החוצה, יודע להביע דעתו בנחרצות ולהקשיב ברוך, לעמוד על עקרונותיו ולהתחשב בזולת; להשתולל ולשמוח מצד אחד, להרצין ולדאוג בנסיבות המתאימות. הכל גלום באישיותו החזקה והאוהבת, והם היו רוצים להידמות לו ולהמשיך בדרכו. מיכל מסכמת: "אם יבקשו ממני להגדיר מהי 'אישיות' בעיני, ממי הייתי רוצה ללמוד, הייתי בוחרת את סבא שלי. היה בו הכל: חכמה וניסיון, ערכים ואידאולוגיה, טוב לב קורן, זוגיות נהדרת, משפחה שגדלה בגיבוש ולכידות נדירים, הופעה חיצונית מרשימה, יכולת להרצין וגם לשמוח ולעשות שטויות. יכולת להגיע ולהתחבר לכל שכבות העם בחברות אמיתית וכנה — אנשים פשוטים ורמים, דתיים וחילונים, יכולת לכבד ולקבל כל אדם כמו שהוא. מה עוד אפשר לומר על אדם?"
142
Made with FlippingBook Publishing Software