צבי פלדמן - איש הנגב

הוחלט להרחיב פינה זו ולהנציח את הנופלים באופן מפורט יותר. באחת מפינות החלל הוקם חדר הנצחה אישית — חדר התייחדות. חדר זה נועד לאפשר למשפחות להתייחד עם זכר יקיריהן ולאפשר למבקרים להתוודע לסיפורם ולחייהם של הנופלים. על קירות החדר תלויות תמונות של כל החללים עם שמותיהם. לצד כל שם הותקנה נורה אשר נדלקת בחודש בו חל יום הזיכרון של הנופל. לכל נופל הוכן אלבום אישי, המונח בתוך מגירה הנושאת את שמו בחדר ההתייחדות, והמבקרים יכולים לעיין באלבום וללמוד על חייו. "הילדים שנפלו היו צעירים, ולא השאירו אחריהם דבר: היו בבית ספר, גמרו את התיכון, הלכו לצבא, ולא חזרו. עם איסוף חומר כזה רצינו להראות מי היו הילדים האלה, ואם אפשר לתת גם קצת רקע של הבית — איפה הוא גדל, מאיפה הוא שאב את הכוחות האלה." (מתוך דבריו של צבי בסרט התדמית של בית יד לבנים). מכיוון שהורי הנופלים הולכים ומתבגרים, וכאב האובדן חזק, ככל שחולף הזמן קשה להניעם לשבת ולנבור בכאבם הישן. אנשי יד לבנים החליטו לגייס לפרויקט הכנת האלבומים את תלמידי התיכונים בבאר שבע. אלה הגיעו אל בתי המשפחות השכולות, ישבו עם ההורים כדי לחפש חומר והכינו את האלבומים. במהלך העבודה נרקם קשר מיוחד בין התלמידים והמשפחות. פעילות התלמידים כללה איסוף חומר על חיי הנופל: היכן גדל, מה למד, במה עסק? מה פעל? במה הצטיין? מה היו תחביביו? מה היו תוכניותיו לעתיד? בצד אלה נאספו פריטי זיכרון — תעודות ופרסים שקיבל, תמונות, מכתבים שכתב, דברים שאהב, חלומות שחלם ושאיפות שלא מימש — כל אלה רוכזו, ומהווים מעין מצבה לחייו של הנופל. צבי סיפר על ההחלטה לערוך את המפעל באמצעות תלמידים: "ראינו בכך שני דברים: דבר ראשון, שילוב התלמידים אפשר את היקף המפעל שהקמנו כאן, כי בלי התלמידים שהתמידו בראיונות זה היה בלתי אפשרי. אך מעבר לכך, הרגשנו כי הפרויקט הזה יכול לתרום גם לתלמידים — קשר לשכול, ידע, הבנה של מה שהיה. משיחות עם התלמידים, המורים והמנהלים עלה כי אכן כך קרה — המחויבות תרמה רבות לתלמידים עצמם."

148