צבי פלדמן - איש הנגב

בן־ציון תומר כתב מחזה בשם 'ילדי הצל' על אחד מילדי טהרן וסיפור קליטתו בארץ. באחת התמונות מספר גיבור המחזה, יורם (ילד מילדי טהרן, ששינה את שמו לשם ישראלי ועושה הכל כדי להידמות לבני הקיבוץ הצברים), על חוויותיו עם נעמי ודובי, בני הקיבוץ, בתורנות בחדר האוכל: "לעולם לא אשכח את הערב ההוא במוסד. הייתי תורן, יחד עם נעמי ועם דובי. ניקיתי את השולחנות. כמויות עצומות של אוכל נערמו על השולחן. כמויות שיכלו לפרנס את הורי, שם, במשך שנה. 'מה לעשות עם השיירים?' שאלתי. 'לאשפה!' ענה לי דובי. 'אינני יכול', אמרתי. שניהם התחילו לצחוק כאילו סיפרתי בדיחה טובה. פתאום התחלתי לשנוא את עצמי. אותם. את עצמי. את זכרונותי שמפריעים לי להיות אחד מהם." )23 ' , עמ 1963 (בן־ציון תומר 'ילדי הצל' הוצאת עמיקם "בקיבוץ אפיקים היינו קבוצה אחת, וזה מה שהחזיק אותנו. רק אנחנו יכולנו להבין זה את זה, את הקשיים הכרוכים גם בקליטה שאליה שאפנו כל כך. מישקה צור, המדריך שלנו, היה הכל בשבילנו — אבא, מורה, סבא. כששמחנו היינו הולכים אליו, כשבכינו היינו הולכים אליו... בתקופה זו הכרתי את סלה — אמנם יעברו שנים עד שנהיה זוג של ממש ונתחתן, אך פעמים רבות היינו שומרים יחד ומטיילים שנינו בקיבוץ." הצטרפות לפלמ"ח "לאחר שנתיים הסתיימה תוכנית ההכשרה שלנו. עם סיומה, פנו אלינו מחברת הנוער והציעו לנו להצטרף לפלמ"ח. הסבירו לנו שזה כרוך בעבודה ובאימונים, ושיש בכך גם סכנה — האנגלים המתנגדים, כלי הנשק. הדגישו בפנינו שזו התנדבות, ומי שרוצה יכול להצטרף, אך זו אינה חובה. היו שבחרו לעזוב ולהמשיך בחייהם הפרטיים. המשמעות של החיים בקיבוץ במסגרת עליית הנוער היתה מבחינתי גם להתגייס לפלמ"ח, מה שאז — שלא כמו היום — לא היה בגדר התלבטות ,1946 עבור רובנו. את חברת הנוער שלנו באפיקים גייסו לפלמ"ח בשנת במסגרת 'ההכשרות המגויסות'. הרעיון של גיוס זה עלה בעקבות מחסור גדול בכוח אדם בפלמ"ח. לכן, החליטו לגייס לפלמ"ח קבוצות שלמות

50