צבי פלדמן - איש הנגב

"אני הופקדתי על ההתארגנות הראשונה של היישוב. רצון היה ומוטיבציה היתה, אך התנאים היו דלים מאוד ועבודה רבה נדרשה כדי להביא את התוכניות לכלל מעשה. שאפנו ליישוב עצמאי, המתקיים ומתפרנס בכוחות עצמו. אך המצב בשנה הראשונה, בה רוב חברי הגרעין היו עוד בהכשרה באפיקים והאחרים עובדים בעבודות שונות וחוזרים רק בשבתות, היה כורח המציאות. ... הציעו לי לעשות זאת." אמר צבי שברצונו להישאר 29.10.1946־ בפרוטוקול אסיפת הקבוצה מ ביישוב (על מנת לבסס את התשתית הכלכלית של הקיבוץ הצעיר) ולא לצאת לעבוד באפיקים. הצעתו התקבלה ברוב קולות. "הוחלט: צבי פ. יוצא לרכז את עובדי החוץ." עבודה כמזכיר חוץ "במסגרת עבודתי כמזכיר חוץ וגזבר, טיפחתי יחסים טובים עם שאר היישובים ועם הגזברים האחרים של אחת־עשרה הנקודות. היינו נפגשים מפעם לפעם. יחד התחלנו לעבוד בקו המים, בהנחת הקו הראשון שיספק מים ליישובי האזור. היה עלינו לארגן את העובדים, לרכוש את הטרקטור הראשון להובלת הצינורות ולהתארגן לעבודה קבלנית בקו. הפעילות בתקופה הזו היתה רבה מאוד, ועם כל הבעיות שהיו בה אני זוכר אותה כתקופה היפה ביותר, הטובה ביותר. כשהתחילה העבודה על קו המים עברו כמעט כל הבחורים לעבוד עליו וזה היה המקור העיקרי לפרנסת הקיבוץ. עיקר העבודה היה בהרכבת הצינורות: אלה היו צינורות בקוטר שישה אינטש שהובאו מאנגליה, שם שימשו כרשת להעברת דלק נוזלי בעת מלחמת העולם. איכותם של הצינורות היתה מפוקפקת בשל השימוש הרב בהם, ונדרש מאמץ רב כדי לחברם באופן בו תימנע נזילה במקום החיבור. בתחילה גרו העובדים במחנות במקום עבודתם באותו זמן, נרדמים מעומס העבודה מיד עם שכבם על המיטות המאולתרות, עד השעה בה יצטרכו לקום ולעבוד שוב עם בוקר. החברים נסעו בכל פעם לשלושה ימים למחנה ולא חזרו מדי יום הביתה. בהתקרב קו המים אל איזור חצרים יכולנו לחזור מדי יום לקיבוץ.

64