צבי פלדמן - איש הנגב
"באסיפות החברים התבטאו ערכי השוויון וההחלטה המשותפת של הקיבוץ. בתחילה היינו מתאספים מדי ערב לאסיפה שכללה את כל בני המשק. היו שניצלו את זמן האסיפה לתיקון גרביים, לעבודות קלות. באסיפה הועלו הסוגיות החשובות באותה עת — בענייני העבודה והתפקידים השונים, קבלת מועמדים וחברים לקיבוץ, החלטות עקרוניות הנוגעות לניהול, אופי החיים וקשרי החוץ. הדיון התנהל בצורה חופשית, ובסופו היתה הצבעה לכאן או לכאן, והרוב הכריע. יש שהחברים היו מתלהטים בעת האסיפה מדבר שבער בהם או שלא הסכימו איתו, והאסיפה נמשכה והוכרעה רק לאחר כמה ימים. עזיבות דרמטיות של האסיפה על ידי החברים, כמו גם נאומים ספונטניים על ערכים ואידאלים, היו כמעט יומיומיות, שכן באסיפות נקבעו גורלות פרטיים וכלליים. ובתוך כך התחילו לבנות גם את הבתים האישיים. הזוג הראשון שהתחתן בקיבוץ היו זיוה וחיים, ואני הקראתי ברכה בפניהם בחגיגה שנערכה לכבודם בקיבוץ." "היה זה מסע כלולות כפול ומכופל. זיוה וחיים ביקשו לבוא בברית הנישואין. מכיון שלא נמצא, באותם ימים רב יהודי בבאר שבע, צריכים היו להצפין לתל אביב ולהתייצב שם תחת החופה. באוטובוס ערבי לא רצתה זיוה לנסוע ונסיעה לאזור תל אביב לא היתה מתוכננת באותו שבוע. לעומת זאת, היה צריך להביא את 'מניבה' (הפרה הראשונה) במהירות האפשרית אל הפר, ששכן אחר כבוד במשק דורות. מכיוון שמדורות היה יוצא אוטובוס של 'דרום־יהודה' יום יום לתל אביב, נמצא המוצא של נסיעה משותפת של הפרה היוצאת אל אלופה עם בני הזוג הצעיר, היוצאים אל חופתם עם מלוויהם. ישבו מביני דבר יחדיו וטכסו עצה, איך להעמיס את כל אלה יחדיו על ארגזה של משאית אחת ונפלה החלטה ראשונה — יחצו את הארגז לשניים על ידי מתיחת חבלים שתי וערב בין הסולמות... גמרו ועשו, והמסע מוכן לדרכו, כשהנשארים מאחור מפריחים נשיקות כלפי זיוה וחיים ומאחלים להם מזל טוב — הן רק פעם אחת בחיים מתחתן זוג ראשון בקבוצה... כל הנוסעים שבחו את התכנון הנפלא ולא נמצא רע בצורת הישיבה המשותפת. לפתע, אולי מרוב התרגשות לקראת
67
Made with FlippingBook Publishing Software