צבי פלדמן - איש הנגב

בתחילה עסקו העולים בבניית הבתים בידיהם, עבודה שנוהלה על ידי חברת 'סולל בונה'. משנבנו בתי הקבע היה צורך להמציא תעסוקה. לעומת עולים שהגיעו למעברות בצדי הערים, סבלו מהעסקתם בעבודות פחותות, והיתה להם בדרך כלל אפשרות לתעסוקה בהישג יד — למתיישבים בנגב חסרו הזדמנויות לעבוד. אנשי המחלקה להתיישבות חיפשו עבור המתיישבים עבודה שיוכלו להתפתח בה, לחוש כי הם יעילים ודואגים לעצמם: הם פנו אל 'הקרן הקיימת' שסיפקה תעסוקה בייעור, נטיעת שוברי רוח במשבצות חקלאיות, נטיעת עצים בחולות ובוואדיות; 'מקורות' סיפקה תעסוקה בהנחת קווי המים. אך השכר היה נמוך, והתעסוקה עצמה היתה לשעות מעטות בלבד — לעתים רק שלושה ימים בשבוע. נעשו ניסיונות נוספים להשגת תעסוקה לתושבים, בגילת הוקמו משתלה מרכזית לאספקת שתילים ותחנה לביצוע ניסיונות חקלאיים בתנאים הנגביים. בהמשך ניטעו כרמים ליין בפדויים, מסלול, פטיש, בטחה ותפרח. שטחים אחדים הוקצו לגורמים פרטיים, והמתיישבים הועסקו בהם כשכירים. בעת הקמתו של כל יישוב נשלח דו"ח אל המחלקה להתיישבות המתאר את ההקמה, לפיו יכלה המחלקה להבין את המצב ולתקן את הדרוש. הסעיפים שנדרשו למלא היו: אוכלוסייה ומספר הנפשות, תעסוקה, צרכי המים, עזרה רפואית, מכונות החקלאות והדרכה. בכל סעיף כזה פורט המצב, הכמות, ואם הדברים מתנהלים בצורה תקינה או לקויה. הליקויים היו רבים. טלמון סיפר על הקושי באספקת המים: "בשלב הראשון קיבלו יישובי הנגב מים משתי הזרועות של קו המים הראשון, זה מניר־עם. מים אלה הספיקו רק לשתייה, ובכמה מקומות 1947־ שהונח ב (קיבוצים) הופרשו מהם כמויות מסוימות להשקאת שטחי חקלאות זעירים. ברור היה שממקור זה לא תבוא ישועה לחקלאות הנגב. כשהוקמו המושבים הראשונים, היה צריך לחלק את המים האלה פעם ' למושבים, אבל מכיוון 3' נוספת. מהצינורות המרכזים נמתחו קווי שבדרך־כלל הם היו בסוף הצינור, הכמויות היו קטנות ולעתים לא הספיק הלחץ כדי להביא את המים החיוניים לשתייה ולבניית הבתים ליישובים עצמם.

90