השלכות המלחמה על עולמם החברתי של ילדים ובני נוער מיישובי עוטף עזה: קולם של הילדים

משתדלת כל הזמן לעשות לנו באמת דברים וכזה, אבל באיזשהו מקום אנחנו . באמת כזה נידחות" הילדים חווים שהמבוגרים אינם מבינים אותם ואת מה שעובר עליהם וטוענים שהדבר מביא לתגובות לא מותאמות מצד המבוגרים. הילדים למעשה מסבירים שהמבוגרים אינם נוהגים כפי שהיה מצופה לנהוג בילד שעבר טראומה: "הייתי רוצה שלא משנה מי, ההורים... המורים, אז כולם יהיו קצת יותר רגישים אחרי מה שקרה, וש..., אה נגיד אם אהה..., איזה ילד לא מתנהג יפה אז לא, לא, לא לצעוק, להגיד בנעימות, כי לא יודעת יש ילדים שעברו , וגם יש אנשים, ילדים שיש להם בעיות 7.10־ טראומות שמה..., כאילו מה עם כאילו כשדופקים על השולחן ולא יודעת". כך אחד הילדים כותב בתשובה לשאלה מה חשוב להם לומר לקובעי מדיניות ולמתכננים ומעצבים של שירותים לילדים: "חשוב ממש להיכנס לנעליים שלנו, לנסות להבין מה עברנו ומה אנחנו עוברים, להקשיב לצרכים שלנו, לשאול אותנו ולהקדיש לנו תשומת לב. כי נכון שעברתם/ן דברים קשים, אבל תחשבו שנייה עלינו. עדיין לא מבינים את החיים עד הסוף וכבר מקבלים כזאת כאפה. קחו את זה ותתנו את השירות עד הסוף". "אבל כזה ככה, כאילו מרגיש כאילו הן (החברות מבית הספר שלא פונו) אגואיסטיות, כאילו הם שכחו, שכחו והמורות לא באות. כזה גם כשהיינו ב(שם מקום שפונו אליו)... אבל אנחנו עבדנו לבד. המורות, המורה שלנו כאילו לא באה לבקר". הילדים מרגישים שהמבוגרים אינם מבינים אותם ואינם יכולים להבין את מה שעובר עליהם. כך אחד הילדים מסביר: "קודם כל יש מצב שהמבוגרים רואים הכול. הם רואים כל מה שאנחנו עוברים וכל מה שקשה לנו, אבל הם, הם לא באמת רואים כלום, לא באמת מבינים כלום, כי הם אף פעם לא יחוו את זה מהנקודת מבט שלנו. הם אף פעם לא יראו את היחס שלנו, של אחרים כלפינו. וכאילו והם תמיד כזה בכל מה שקורה הם כזה לא היו בשום סיטואציה, העלימו עין. זה הרבה מאוד כאילו שמי... זה גם זה יכול להיות כאילו ההורים שלי והשכנות שלי וכאילו לא משנה מה". חלק מהילדים מספרים שהמורים שלהם "לא רואים" אותם:

37