השלכות המלחמה על עולמם החברתי של ילדים ובני נוער מיישובי עוטף עזה: קולם של הילדים

עכשיו, כאילו הם קיבלו מכונת קפה וקיבלו הרבה דברים... יש להם מלא דברים שלא היו לנו... היו מתייחסים אליהם אחרת. כאילו שמגישים להם את האוכל ומוזגים להם את המים". ניכר כי הילדים גם מרגישים שצוות המלון מתייחס אליהם בתור "סוג ב'" לעומת המבוגרים. אחד הילדים משתף למשל: "פעם... ביקשתי כרטיס ואמרו 'אתה מחזיר אותו, נכון?' ואמרתי 'לא, זה כאילו כי איבדתי את הכרטיס שלי'. 'אה'. ואז כזה הם נתנו לי את הכרטיס והוא בכלל לא עבד, אז ירדתי אליהם, והלכתי, הייתי צריך ללכת למישהי אחרת בקבלה, ואז היא סידרה אותו. כאילו הם... לא ממש אכפת להם. הם גם אם אני רוצה לשאול אותם משהו או זה, אז אם בטלפון אז הם ייקח להם כמה זמן לענות. אם הם מדברים סתם עם מישהו, לא משהו חשוב לעבודה, סתם... אבל אם, אבל אם זה יהיה כאילו מישהו אהה..., או מבוגר גם שהוא מפונה או מבוגר שהוא אורח במלון אז הם יתייחסו אליו כאילו... אם אני אגיע ואז הוא יגיע אז אהה..., הם קודם כל הם יבואו אליו כאילו". אף שמוקד המחקר עוסק בתפיסותיהם של ילדים וילדות שפונו מבתיהם על אודות מצבם החברתי, במפגשים הם העלו מגוון של קשיים ואתגרים נוספים שהם מתמודדים עימם. הקשיים כוללים התייחסות לאירועי המלחמה ושיתוף ברגשות שונים שמציפים אותם. באוקטובר 7 התייחסות לאירועי באוקטובר. הילדים 7 בשיח שהתנהל בקבוצות שיתפו הילדים במה שחוו ביום חלקו את החוויות האישיות שלהם וסיפרו על אובדן של אנשי קהילה קרובים ומשמעותיים להם. להלן מספר דוגמאות: אז אני כאילו קמתי, וחשבתי יום שבת רגיל, ואז 7.10־ "אה בבוקר של ה ראיתי כאילו את כל המשפחה שלי בסלון. אני ישנתי בסלון. כאילו את דודים שלי וסבא וסבתא שלי וזה, ואז לא הבנתי מה קרה, ואז אימא שלי הסבירה לי, כי לכל הדודים שלי בקיבוץ אין ממ"ד בבית, ואז כאילו לא הבנתי למה כולם אצלנו בבית, כי אנחנו היחידים שיש לנו ממ"ד, כל הדודים שלי כזה בבתים ישנים. אה ואז לא הבנתי מה קרה וזה, ואז הסבירו לי, וזה היה ממש מלחיץ...". : קשיים ואתגרים נוספים 6 תמה "...אנחנו רוצים לחזור הביתה אבל לבית בטוח"

42